עמ"ת 24570-02-16 מדינת ישראל נ' ד'(עציר)

הרקע 

1. לפני ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט א' דהאן), מיום 9.2.16, בה דחה את בקשת המדינה להורות על מעצר מאחורי סורג ובריח, והורה על מעצר בפיקוח אלקטרוני ובפיקוח ערבים.

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, כליאת שווא, תקיפת בן זוג ותקיפה "סתם". על פי כתב האישום, באירוע אחד הכה המשיב את בת זוגו, המתלוננת, בכך שחבט בה בכל חלקי גופה. למחרת, במהלך ויכוח בין בני הזוג, כלא המשיב את המתלוננת ואת בנותיו, תוך שהוא מקלל את המתלוננת, ומאיים כי אם תזמין משטרה ישרוף את עצמו. הוא אף הרים יד להכותה, כאשר בנותיו עומדות בסמוך. המתלוננת והבנות נמלטו לאחד החדרים, נעלו עצמן מבפנים והזמינו ניידת משטרה. המתלוננת שלחה מסרון גם לאחיה, וביקשה ממנו להגיע לדירה. משהגיע האח לדירה, ניסה המשיב לתקוף אותו, בכך שהרים לעברו שני מוטות ברזל. זאת, בעוד המתלוננת והבנות עומדות בסמוך. עוד נטען כי, ביום אחר, בעת עימות בתחנת המשטרה בין האח לבין המשיב, איים המשיב במילים "אם לא היה פה החוקר הייתי שובר לך את הראש".

3. המדינה ביקשה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ובבקשתה ציינה כי יש לו עבר פלילי בתחום הסמים והאלימות. מעיון ברישום הפלילי עולה כי למשיב הרשעה משנת 2012 בעבירת איומים; משנת 2010 בעבירת סמים לצריכה עצמית; משנת 2009 בעבירות כליאת שווא ואיומים; משנת 2007 בתקיפה חבלנית עם תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר וכן רשומה לחובתו הרשעה בעבירת סמים לצריכה עצמית משנת 1998. עד היום, מעולם לא הוטל עונש מאסר בפועל על המשיב.

4. הדיונים בעניין המשיב התקיימו בפני שופטים שונים, עד אשר חזר העניין לשופט המעצרים הקבוע, כב' השופט דהאן, אשר נתן ההחלטה האחרונה. במהלך דיונים אלה התקבלו תסקיר של שירות המבחן, דו"חות מטעם הפיקוח האלקטרוני וכן חוות דעת פסיכיאטריות. חוות דעת פסיכיאטרית ראשונית, אודות חוסר שיתוף פעולה ובקשה להורות על אשפוז בהסתכלות, ניתנה ביום 10.12.15. חוות הדעת הפסיכיאטרית העיקרית ניתנה ביום 24.12.15. מכתב מענה לבית המשפט והבהרה ניתן ביום 3.1.16. יוער כי, לאחר הגשת הערר, ביום 14.2.16, פנה הפסיכיאטר המחוזי בבקשה למתן הבהרה להחלטת בית משפט השלום. החלטתו של כב' השופט דהאן, בתשובה, ניתנה בו ביום.

5. חוות הדעת העיקרית כוללת מידע רפואי רב, שעיקרו לא יתואר כאן על מנת לשמור על צנעת הפרט. יובאו רק נקודות הכרחיות להכרעה. המשיב מוכר תקופה ארוכה למערכת הפסיכיאטרית, בגין מחלה אשר לפחות חלק משורשיה נראים כנובעים מאירוע תאונתי -טראומתי, שעבר בגיל 26. בעשור האחרון היו אפיזודות שהביאו לאשפוז כפוי, ובין השאר היו אירועים של סכנה לעצמו ואף של אלימות מסוימת, אך לא קיצונית, כלפי אחרים. אולם, אחד האירועים היותר חמורים כלל ניתוק צינורות גז והנחת גפרור בסמוך. ההיסטוריה הרפואית מצביעה על דפוס של החמרה במצבו, הנגרמת לאחר הפסקה בשימוש בתרופות. הפסקה, המתרחשת שבועות או חודשים ספורים לאחר תום כל אשפוז. בעת האשפוזים מצבו משתפר, והוא נוטל תרופות דרך הפה. בתקופות בהן אינו נוטל תרופות, נוטה המשיב להשתמש בסמים מסוכנים. בפני הפסיכיאטר, הכחיש המשיב את העבירות נשוא התיק דנן, תוך מתן הסברים שונים להתרחשויות השונות. בסיכומה של חוות הדעת, נקבע כי המשיב כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו בעת ביצוע העבירות לכאורה. עם זאת, הובהר היטב כי המשיב חולה, וכי הוא זקוק לטיפול. הפסיכיאטר לא סבור שיש צורך באשפוז המשיב. לשיטתו, נוכח הנטייה שלא להיענות לטיפול, נכון יהיה לצוות על מתן טיפול מרפאתי כפוי למשיב.

6. תסקיר שירות המבחן מביא את נסיבות חייו של המשיב, מפי המשיב ומן המידע שהובא בפניו. בין השאר, מביא התסקיר גם את השתקפות העליות והמורדות הנובעות ממחלת הנפש, מזווית הראייה של המתלוננת. המתלוננת סיפרה כי, בדרך כלל היא מצליחה לזהות את תחילת ההחרפה במחלה, ומשתפת את בני המשפחה לסייע בטיפול במשיב. בזו הפעם, הגיעו הדברים לכלל תלונה במשטרה, נוכח הסכנה המוחשית שנוצרה, האיום ותחושת חוסר האונים בסיטואציה. שירות המבחן התרשם כי המעצר מחריף את תסמיני המחלה, למרות הטיפול התרופתי. שירות המבחן התרשם, בניגוד להתרשמות בבדיקה הפסיכיאטרית, מרפיון אסוציאטיבי, מחשבות טורדניות, עיוותי חשיבה ובוחן מציאות לקוי. שירות המבחן עמד גם על דפוסי התנהגות שונים של המשיב, ונוכח מכלול השיקולים העריך שיש "רמת סיכון גבוהה מאוד" להישנות התנהגות פוגענית כלפי עצמו או אחרים. שירות המבחן המליץ על מסגרת בה ניתן יהיה להמשיך הטיפול התרופתי, ולטווח הארוך גם שילוב של טיפול בפוסט טראומה.

7. נוכח טיב הסיכון והצורך בהשגחה על הטיפול התרופתי, שירות המבחן המליץ להימנע משחרור בשלב זה. כן המליץ השירות לשקול מחדש אפשרות של אשפוז דווקא, למרות חוות הדעת הפסיכיאטרית. נבחנה החלופה שהוצעה לפני שירות המבחן, בקרב בני משפחה בקרית מלאכי, אשר התחייבו לפקח על המשיב וגם לוודא את המשך הטיפול התרופתי. הדבר לא צוין במפורש, אך נראה כי בני משפחה עשו רושם חיובי על שירות המבחן, אשר התרשם כי יש ביכולתם ליתן תמיכה רגשית, אף אם אין די בהם כדי לטפל במשיב במצבו הנוכחי. בהעדר גורם מטפל בקהילה, היכול לסייע בעניין הטיפול במשיב, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על חלופת המעצר. לסיכום, המליץ שירות המבחן על אשפוז פסיכיאטרי, ולאחר ההתייצבות במצב הנפשי, לבחון את שאלת החלופה מחדש.

8. החלטת בית המשפט השלום הסופית נובעת מסדרת החלטות של מספר שופטים, כאמור. ביום 31.12.15 דחה בית המשפט (כב' השופטת חדד) את ההצעה להורות על אשפוז לאלתר, בניגוד לעמדת הפסיכיאטר בחוות הדעת העיקרית. זאת, בשים לב לכך שבמסגרת שב"ס הוא מקבל טיפול תרופתי. העניין הוחזר לפסיכיאטר המחוזי, למתן חוות דעת משלימה אודות השאלה אם לא נכון בכל זאת להורות על אשפוז, בשים לב למכלול נסיבות העניין. יוער שהפסיכיאטר שב והבהיר בכתב (ביום 3.1.16), כי אין מקום לאשפוז, שכן הטיפול יכול להינתן בכל מקום בו יימצא המשיב.

9. ביום 05/01/2016 נדונה בצורה מסודרת שאלת הראיות לכאורה. הסנגור אישר כי קיימות ראיות לכאורה, אך הביע הסתייגות מסוימת לגבי חלק מהפרטים. בית משפט השלום (הפעם מפי כב' השופטת דינה כהן, ס. נשיא) דחה את ההסתייגות ומצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לגבי כל כתב האישום. יוער כאן כי הסנגור, בעת הדיון בערר, לא חלק על קביעה זו. במהלך הדיון לפני כב' השופטת כהן, הוצגה החלופה המשפחתית המוצעת, אך בקרית מלאכי. בית משפט השלום הורה על מתן תסקיר כדי לבחון את החלופה. בהפניה לשירות המבחן, התייחס בית המשפט לנטיית המשיב להימנע מנטילת תרופות לאחר שהוא מסיים את האשפוז מחד גיסא, ולעמדת הפסיכיאטר המחוזי ולפיה אין צורך באשפוז מאידך גיסא.