עמ"ת 24429-09-14 מחאמיד(עציר) נ' מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט השלום בחדרה (כב' ס. הנשיא גופמן), מיום 7/9/14 במסגרת מ"ת 10083-09-14, אשר במסגרתו הורה כב' ביהמ"ש קמא על המשך מעצרו של העורר עד הכנת תסקיר של שירות המבחן.

כנגד העורר הוגש ביום 3/9/14 כתב אישום ובו מיוחסת לו עבירה של איומים והטרדת עד (בהתאם לסעיפים 192 ו-249 לחוק העונשין התשל"ז-1977, בהתאמה).

הרקע להבנת כתב האישום הינו הבא: בתאריך 23/1/14 הוגש כתב אישום כנגד מי שמעורב לכאורה ברצח שבוצע באום אל פחם. אחד מהנאשמים הינו מר מוחמד בן סעד מחאמיד (להלן: "אבו סעד"), אשר הינו בן דודו של העורר. בכתב האישום שהוגש כנגד אבו סעד נטען שהוא היה מעורב בביצוע הרצח ומיוחסות לו עבירות של קשירת קשר בכל הנוגע לרצח. המשפט בעניינו של אבו סעד והאחרים המעורבים מתנהל בבית משפט זה. אחת מעדות התביעה בתיק הינה הגב' גדיר מחאמיד (להלן: "המתלוננת"). נתון רלבנטי נוסף הינו שביום 29/8/14 אירע רצח נוסף בכפר ג'ת ובמהלכו נרצחו שני תושבים ביריות.

בכתב האישום שהוגש כנגד העורר נטען כי ביום 30/8/14 בשעה 09:30 או בסמוך לכך הוא פגש בתחנת הדלק באום אל פחם את המתלונן, מר עבדאללה מחאמיד, אחיה של המתלוננת (להלן: "המתלונן").

הטענה בכתב האישום הינה שבמעמד המפגש בין העורר לבין המתלונן, איים העורר על המתלונן באלו המילים: "אח של שרמוטה שפותחת בימ"ר על בן דוד שלי מוחמד סעד, יא אבו שרמוטה, בקרוב יהיה דיון בבית משפט, לא שוכח שהכנסת אותי לבית הסוהר, אתמול נרצחו 2 אנשים בכפר ג'ת ואחותך גדיר תהיה השלישית". הכוונה הינה שהעורר איים על המתלונן בכך שיפגע בחייה של המתלוננת בשל שהיא משמשת כעדת תביעה מטעם המדינה כנגד הבן דוד של העורר, אבו סעד, וכאשר המדובר באיום בפגיעה בחייה של המתלוננת תוך השוואת מצבה לאותם שניים שנרצחו יום לפני כן.

במהלך הדיון שהתקיים בביהמ"ש קמא קבע ביהמ"ש כי קיימות ראיות לכאורה, כי קיימת עילת מעצר וכי יש מקום להכין בנסיבות תסקיר של שירות המבחן טרם מתן החלטה באשר לאפשרות להסתפק בחלופת מעצר.

בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, טוען הסניגור כמה טענות מצטברות. ראשית, לשיטתו, אין ראיות לכאורה באשר לעבירת האיום הנטענת הן בהיבט הראייתי והן בהיבט המשפטי, תוך הפנייה מפורטת להודעות שקיימות בתיק ולסתירות שקיימות לשיטתו. שנית, עמדתו היא כי לא קמה עילת מעצר תוך הפנייה לכך שגם אבו סעד משוחרר בתנאי מעצר בית. שלישית, לחילופין, נטען כי יש מקום להסתפק במעצר בית כבר בשלב הזה ללא הצורך להמתין לתסקיר של שירות המבחן.

המדינה, המשיבה, סומכת ידיה על החלטת בימ"ש קמא, תוך שהיא מדגישה שלשיטתה יש מקום למעצר בפועל עד תום ההליכים וכי היא אינה מסכימה למעצר בית וכך תטען בדיון שיתקיים לאחר הגשת התסקיר.