עמ"ת 227-08-14 ב'(עציר) נ' מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום באשדוד, מיום 30.7.14, (כב' השופט אמיר דהאן), בה דחה את ההצעה לשלב את העורר בחלופת מעצר טיפולית והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו אלימות ואיומים כלפי בת זוג. נטען כי ביום 17.6.14, ניסה לתקוף את המתלוננת בכך שדחף לעברה שולחן וכן איים עליה כי "יהפוך את הבית". כן איים עליה בכך שהרים כיסא בידיו ואיחל לה מוות. עוד נטען כי כחצי שנה לפני כן, היכה אותו בידיו וגרם לה לסימן אדום ואז שבר את מכשיר הטל' הסלולארי שלה. נטען עוד כי כ-8 חודשים לפני מעצרו, איים על המתלוננת באמצעות מוט ברזל כי יכה אותה. כן נטען כי במהלך החודשים האלה, איים העורר על המתלוננת בהזדמנויות שונות, כי ישרוף אותה, כי יהרוג אותה, שמזלה שיש חוק אחרת היה מאשפז אותה או יורה בה באקדח או דוקר אותה.

לעורר עבר פלילי רלוונטי מאד. העורר הורשע בשנת 2012 בגין מעשה תקיפה משנת 2010 (שפיכת כוס קפה שאינו חם), וכן הורשע בעבר בשני מעשה של תקיפת בן זוג משנת 2008 וכן בעבירות ישנות יותר הכוללות היזק לרכוש, חבלה ברכב, תקיפת עובד ציבור, נשיאת סכין, איומים ואלימות מסוגים שונים.

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ואין מחלוקת על קיומה של עילת מעצר. המחלוקת בין הצדדים באה לידי ביטוי בשאלה אם ראוי למרות עצמת העילה, לקבל את המלצת שירות המבחן לשלוח את העורר לראיון קבלה במוסד "בית נועם", או שמא אין כלל טעם בבדיקה כזו ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר, ארוך וממצה ויש לציין לחיוב את עומקו של התסקיר בשים לב לכך שמדובר בתסקיר מעצר. מבלי להיכנס לכל פרטי התסקיר, ייאמר כי ההתרשמות של שירות המבחן היא כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות תוקפנית. זאת, על רקע העבר הפלילי ועל רקע התיחסותו של העורר ליחסים עם בת זוגו. בין השאר צוין קושי לקחת אחריות על מעשיו, ובין השאר, למרות ההרשעות הקודמות טען העורר כי מעולם לא הפעיל אלימות פיזית.

שירות המבחן בכל זאת, ממליץ לבחון אפשרות של הליכה בדרך הטיפול, וזאת בהתחשב בשני שיקולים. השיקול הראשון הוא שרמת המסוכנות הקיימת לא צפויה להשתנות אם לא יעבור המשיב טפול. עוד מציין שירות המבחן כי בזאת הפעם מביע המשיב רצון לעבור טיפול. שירות המבחן אמנם מסווג את ההבעה הזו כ"מוטיבציה מילולית", יחד עם זאת סבור שירות המבחן, כי קיימת אפשרות שטיפול שכזה אכן יביא את העורר למקום אחר מבחינת המסוכנות.

שירות המבחן ציין בפירוט כי היו נסיונות טיפוליים בעבר, אך הדגיש כי העורר באותה עת לא החל כלל לשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים. שירות המבחן סבור שקיימת אפשרות שהפעם הדברים יהיו אחרת.

על רקע כל האמור, עמדת המדינה מובנת היטב וכך גם ההחלטה של בימ"ש השלום. למרות זאת אני סבור שבשלב זה עדיין אין לשלול את הכיוון השיקומי על הסף.

כאשר בוחנים מסוכנות, יש שתי פונקציות שאותן יש לבחון. האחת מידת הסיכון שיתרחש אירוע אלים נוסף והפונקציה השניה היא מידת האלימות שצפויה להתרחש אם תהיה אלימות נוספת. מתיק זה אין עולה אירוע של אלימות קשה במיוחד, אף בתיק הקודם לא היה אירוע של אלימות קשה או מסוכנת במיוחד.