עמ"ת 19932-01-17 אלאטרש(עציר) נ' מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בתיק  מ"ת 13371-12-16, אשר הורה לעצור עד לתום ההליכים את העורר בגין ת.פ. (שלום ים) 13338-12-16, בו מיוחסות לו בצוותא עם אחרים עבירות של גניבת רכב וקשירת קשר לפשע. (בעניין עבירה של הכשלת שוטר שיוחסה לעורר, הודיע ב"כ המשיבה כי בכוונתו למחוק אותה מכתב האישום).

כתב האישום מפרט השתלשלות אירועים שהתרחשו ביום 20.11.16 בשעות הערב והלילה, ומייחס לעורר קיום שיחות טלפון שבאמצעותן תרם לגניבת משאית עמוסת ברזל, בין היתר בדרך של גיוס נהג לשם כך, וכן אספקת מכשיר שבכוחו לשבש את היכולת לאתר את המשאית לאחר גניבתה.

ראיה מרכזית בחומר הראיות היא האזנת סתר שביצעה המשטרה למכשירי טלפון, שממנה ניתן ללמוד על מעורבותם של חמישה אנשים בגניבת הרכב.

טיעוני הצדדים

העורר בן 36 המתגורר בחברון, מוסר בחקירותיו כי הוא עובד כ 15 שנה כנהג משאית, כי אינו מעורב כלל בפרשה וכי לא השתתף בשיחות טלפון המיוחסות לו.

לדבריו בעת האירוע שהה במעצר ברשות הפלסטינאית. לתמיכה בדבריו הציג הזמנה לחקירה ברשות הפלסטינאית.

לצורך הוכחת זהותו של העורר כדובר בשיחות האמורות, הגישה המשיבה מזכר חתום על ידי רס"ב אניס מנסור, ולפיו החתום על המזכר האזין לתקליטור חקירתו של העורר, והשווה את קולו לקולו של המשוחח בשלש שיחות טלפון מ 30.10.16, 31.10.16,  8.11.16 וכי "למיטב ניסיוני הקול הינו זהה". לאחר שבמהלך הדיון נטען לגבי משקלו הנמוך של מזכר זה, הגישה המבקשת, סמוך לפני מועד הקראת ההחלטה בערר, מזכר נוסף מיום 22.1.2017 בעלי תוכן זהה, בנוגע לשיחות שאת טיבן לא ידע ב"כ המשיבה להסביר למעט עצם שייכותן לתקליטור שיחות הטלפון שבתיק חקירה זה.

ב"כ העורר טוענים כי מזכרים אלה מהווים בראיה יחידה הקושרת את העורר לאירוע, כי מדובר במזכרים בני עמוד אחד, כי ניסיונם של הכותבים ותפקידם אינם ידועים, כי לא נעשה שימוש לצורך השוואת הקולות באמצעי טכנולוגי כלשהו וכי שלש השיחות האמורות במזכר הראשון ששימושו להשוואה, אינן רלוונטיות לאירוע שבכתב האישום ואף אינן נכללות בחומר החקירה. לגבי השיחות המצוינות במזכר השני לא ידוע כלל מהן השיחות שפורטו.

עוד הם טוענים כי העורר לא נקשר לשיחות אלה על פי מספר טלפון שניתן לשייך אליו, בדרך של איכון, או בכל דרך אחרת. לטענתם למרות מרכזיותה של ראיה זו צווי האזנות הסתר טרם הומצאו להם.