עמ"ת 19925-07-14 מדינת ישראל נ' ש. (עציר)

לפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בעכו (כב' השופט חאמד) במ"ת 10743-05-14 מיום 9.7.2014 בה הורה כבוד השופט על שחרורו של המשיב לקהילה הטיפולית מלכישוע בתנאי מעצר בית מלא, במסגרת בקשת המדינה למעצרו עד תום ההליכים.

1. כנגד המשיב הוגש ביום 8.5.2014 כתב אישום, בו מפורטות העובדות הבאות: ביום 30.4.2014 בשעות הבוקר, המתלונן 1 החנה את רכבו בעודו מונע באחד מרחובות עכו ויצא מהרכב על מנת למסור ציוד לאחת החנויות הסמוכות. המשיב נכנס לרכב המונע, והחל נוהג בו כאשר אין לו רשיון נהיגה. המשיב נהג במהירות גבוהה, סטה מנתיב הנסיעה שלו, עלה על אי תנועה, פגע ברכב של המתלונן 2 ונעצר רק לאחר שפגע במעקה בטיחות של הולכי רגל. או אז, יצא המשיב מהרכב, נטל ממנו סכום של כ-3,500 ₪ שהיה שם והחל במנוסה רגלית. המתלונן 2 רדף אחריו ועצר אותו. לרכב של שני המתלוננים נגרם נזק ואף נגרם נזק גופני למתלונן 2, אם כי למרבית המזל אין המדובר בנזק משמעותי (סימני חבלה בכף יד שמאל ורגישות קלה במישוש בברך ימין). לאור המתואר מעלה, בכתב האישום מיוחסות למשיב עבירות של גניבת רכב, גניבה מרכב, נהיגה פוחזת, נהיגה ללא רשיון, סטייה מנתיב, וגרימת נזק.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום – הוגשה כנגד המשיב בקשה למעצר עד תום ההליכים, בה נטען למסוכנות ולחשש מהמלטות ומשיבוש מהלכי המשפט.

3. ביום 1.5.2014 הוחלט על שליחתו של המשיב לבדיקה פסיכיאטרית. בחוות הדעת שהוגשה ביום 14.5.2014 (להלן: "חוות הדעת הפסיכיאטרית") מפורטים הנתונים והמסקנות הבאות: המדובר במשיב בן 38, אשר לטענתו, החל להשתמש בסמים מגיל 14 (לרבות סמים קשים כגון הרואין) ועקב כך – להסתבך בפלילים, בעיקר לצורך מימון הסמים. המשיב לא גויס לצה"ל עקב השימוש בסמים כאמור. המשיב התחתן בגיל צעיר, לבני הזוג נולדה ילדה – אך הם התגרשו בהמשך. למשיב אין כתובת קבועה והוא מגדיר עצמו כ-"דייר רחוב". קיימת אינדיקציה לכך שהוא מגיע לעיתים לבית של סבו וסבתו, אך כי הוא גם גונב משם פריטים ובכל מקרה – אינו מתגורר שם. במהלך השנים הורשע המשיב בעבירות רבות ומגוונות ואף ריצה עונשי מאסר לא מעטים, לרבות בגין עבירות כגון: הונאות בכרטיס חיוב, התפרצות לדירת מגורים, גניבות, תקיפות סתם של בת זוג, איומים, החזקת סכין למטרה לא כשרה (שתי הרשעות), ועבירות מספר של אחזקת סמים שלא לשימוש עצמי וגידול סמים. עוד עולה מהנתונים כי היו כמה נסיונות לשיקום ולגמילה אשר לא צלחו - במסגרת הרשות לשיקום האסיר, במסגרת "אישפוזית", ובמסגרת המרכז לנפגעי סמים ברמב"ם. לפני כשנה השתחרר המשיב מהמאסר האחרון שריצה, בן 3.5 שנים. המשיב מוכר למערכת הפסיכיאטרית עקב צו הסתכלות משנת 2004 (אז נמצא כשיר לעמוד לדין) ועקב צו הסתכלות נוסף משנת 2013 (ואף במועד זה נמצא כשיר). עוד מצוין בחוות הדעת הפסיכיאטרית כי במהלך החקירה הראשונה במשטרה מסר המשיב לחוקר כי "לא מעניין אותו דבר מלבד הסמים" וביקש שישלחו אותו לקהילה של גמילה מסמים. במהלך האשפוז טען כי "רוצה לעשות שינוי" אך ללא תוכנית קונקרטית, ומודגש כי במהלך האישפוז "בלטה התנהגות תיאטרלית ומניפולטיבית". סיכומה של חוות הדעת - שהמשיב כשיר לעמוד לדין וכי הוא זקוק להליך גמילה ממושך במסגרת קהילה טיפולית עם אפשרות לשיקום בעתיד.

4. ביום 15.5.2014, לאחר הגשת חוות הדעת הפסיכיאטרית, התקיים דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. במהלך הדיון, הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה לגבי כל רכיבי כתב האישום. בית המשפט קמא קבע כי האמור מלמד על מסוכנות ברף הגבוה, הן לאור מהות העבירות, הן לאור עברו הפלילי המכביד של המשיב והן לאור חוות הדעת הפסיכיאטרית. בהמשך, קבע בית המשפט הנכבד כי חלופת מעצר "רגילה" אינה אפשרית בנסיבות וכי החלופה האפשרית היחידה הינה במסגרת שיקומית של גמילה, כפי שמוזכר בחוות הדעת הפסיכיאטרית. בהתאם, המשיב הופנה להכנת תסקיר של שירות המבחן למבוגרים אשר יבחן אפשרות זו.

5. ביום 8.6.2014 הוגש תסקיר שירות המבחן (להלן: "התסקיר"). בתסקיר מפורטות נסיבות חייו של המשיב והדברים בעיקרם זהים לנתונים שפורטו בחוות הדעת הפסיכיאטרית. לגבי נסיונות הגמילה והשיקום בעבר, בנוסף על המידע שפורט בחוות הדעת הפסיכיאטרית, צוין כי המשיב אף הופנה להשתתף בשלב מסוים בתוכנית "ויסקונסין" – אך לא שיתף פעולה. עוד צוין כי במסגרת המאסר שריצה בשנת 2007 – השתתף בהליך גמילה בכלא חרמון ואז הצליח לשמור על "נקיון" למשך תקופה ממושכת. לגבי עברו הפלילי, מפורט כי לחובתו 13 הרשעות בגין עבירות רכוש, סמים, אלימות ומרמה (כפי שפרטתי מעלה) וכי קיים עונש מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, שהוטל עליו בספטמבר 2013, שהינו בר הפעלה. קצין המבחן מציין כי במהלך המפגשים הציג עצמו המשיב כקורבן, התקשה לקחת אחריות על חייו והותיר רושם של אדם דל כוחות. מצוין כי הוא הביע רצון להשתלב בטיפול מובנה וארוך טווח, ביקש לתת לו הזדמנות לטפל בבעיית ההתמכרות ונראה כי הוא מגלה "תובנה ראשונית לגבי קשייו להתמיד ולהמנע מלצרוך סמים". קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות ההתנהגות הפוגענית המתוארת בכתב האישום והאפשרות היחידה לשלב הליך של גמילה הינה בקהילה טיפולית סגורה כגון מוסד מלכישוע. התסקיר מסתיים בהמלצה להפנות את המשיב לראיון קבלה במוסד זה.

6. לאחר ראיון הקבלה, ולאחר שהמשיב עבר בהצלחה את שלבי הקבלה – הוגש תסקיר משלים של שירות המבחן – ביום 8.7.2014 - ובו המלצה להעברתו של המשיב ל"מלכישוע" ומתן צו פיקוח למשך 6 חודשים לצורך מעקב רציף אחר ההתנהלות שם.

7. בהמשך – ביום 9.7.2014, ניתנה ההחלטה נשוא הערר – ובה קיבל בית המשפט קמא את ההמלצה והורה על העברתו של המשיב למלכישוע.

8. במסגרת הודעת הערר, ובמהלך הדיון, טענה העוררת כי המקרה אינו אחד מאותם מקרים חריגים אשר בהם יש להורות על הליך גמילה בשלב של הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, וזאת על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה. המשיב, מנגד, סומך ידיו על החלטת בית המשפט קמא.