עמ"ת 19723-05-15 שלום יקותיאל(עציר) נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' כדורי), במ"ת 53554-04-15, מיום 4.5.15, לפיה הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד לקבלת תסקיר מעצר, כך שתסקיר זה יוגש עד ליום 26.5.15. בית משפט השלום קבע את המשך הדיון בעניינו של העורר ליום 27.5.15.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום הכולל בתוכו שני אישומים. באישום הראשון נטען כי ביום 16.4.15 שהו העורר והמתלוננת בביתם והתגלע ויכוח ביניהם, במהלכו דחף העורר את המתלוננת. המתלוננת התקשרה למשטרת ישראל וביקשה לזמן ניידת למקום. השוטרים שהגיעו למקום ביקשו מהעורר להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, אולם הוא סירב. אחד השוטרים ניסה לדבר עם העורר כדי להבין מה קרה, אך הוא החל לצעוק ואז הודיע השוטר לעורר שהוא מעוכב. העורר סירב להתלוות לשוטרים לתחנת המשטרה, ואז שוטר אחר הודיע לו כי הוא עצור. העורר החל להשתולל ולצעוק לעבר השוטרים, ובדרך לתחנת המשטרה כינה את אחד השוטרים "נאצי" ו"פושע". לפיכך, נטען כי העורר עבר עבירות של העלבת עובד ציבור, תקיפה סתם של בן זוג והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

באישום השני נטען כי ביום 24.4.15, במהלך ויכוח בין העורר למתלוננת, העלתה המתלוננת חשד כלפי העורר כי יש לו אישה אחרת. בתגובה, העורר החל לצעוק עליה ובהמשך צעק עליה שתעזוב את הבית, אחז בזרועה בחוזקה ועיקם את ידה הימנית ולאחר מכן הרים מזוודה שהייתה מונחת על הרצפה, הניח אותה על חזה של המתלוננת, דחף אותה באמצעות המזוודה עד שהמתלוננת נפלה על המיטה. בעוד המתלוננת שוכבת על המיטה עלה העורר עליה ותפס בפניה בחוזקה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת המטומות בידיה. בהמשך הצליחה המתלוננת להשתחרר מאחיזתו של העורר והתקשרה למשטרה. שוטרים שהגיעו למקום הודיעו לעורר כי הוא עצור. העורר החל להשתולל ולצעוק שהוא מתנגד למעצר. במהלך הנסיעה לתחנת המשטרה החל העורר לקרוא לשוטר אחד במילות גנאי וקרא לו "בן זונה", "נבלה", "פושע" ו"נאצי" ולאחר מכן הוסיף ואמר כי "אם הייתי בלי אזיקים הייתי נותן לך אגרוף בפרצוף". בתוך תחנת המשטרה פנה העורר לחוקר שם וביקש שיורידו ממנו את האזיקים כדי שיוכל להתפלל. החוקר הסיר את אזיקי הידיים בלבד ובתגובה החל העורר להשתולל וביקש לראות קצין. קצין הגיע למקום והעורר החל לצעוק על הקצין, כאשר הקצין עורך ראיון לעורר. העורר המשיך לצעוק ואמר לקצין "מי אתה בכלל, טיפש, איש קטן, תימני ראש בקיר, סבא שלך היה מתבייש בך". לפיכך נטען, כי העורר עבר עבירות של איומים, העלבת עובד ציבור, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

3.בדיון שהתקיים בבית משפט השלום לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה למפורט בכתב האישום.

4.במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים טענה המשיבה כי מעשיו של העורר מקימים עילה סטטוטורית למעצרו, מה עוד שמעשיו מעידים על מסוכנותו. המשיבה גם הפנתה לעברו הפלילי של העורר, בכך שבשנת 2008 הורשע בעבירות של תקיפת בת זוג, הפרת הוראה חוקית ואיומים.

5.בדיון עצמו טען העורר, כי באישום הראשון מדובר באירוע של דחיפה בלבד, וביתר האירועים מדובר במדרג הנמוך ביותר של עבירת התקיפה, וכי קיים ספק בראיות. העורר טען כי יש לשחררו לאחר שהוא נמצא במעצר כבר 11 ימים, ואלמלא התבטאויותיו כלפי השוטרים, לא היה נעצר. עוד הצביעה באת כוח העורר על כך שהאירועים נשוא האירוע השני בכתב האישום היו לקראת כניסת השבת וגלשו לתוך השבת, והעורר ביקש להימנע מחילול שבת ועל כן פעל מתוך סערת רגשות. העורר טען כי נסיבותיו האישיות מלמדות שלא נובעת ממנו מסוכנות כלשהי, שכן הוא עורך דין במקצועו; המצב אליו נקלע פוגע בו אישית וכלכלית, הוא השתלב בעבודה באזור רחובות, שם הוא גר עם הוריו וניתן להסתפק בהרחקתו, כך שישהה בבית הוריו.

6.בית המשפט בהחלטתו התייחס לעובדה כי אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה למיוחס לעורר בכתב האישום. בית המשפט סבר כי צבר האירועים, בהם הסמיכות שבין האירועים שבכתב האישום, ביחד עם עברו הפלילי של העורר, מה עוד שבזמן המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום התנהל נגדו תיק בגין כתב אישום נוסף הכולל מספר אירועים של תקיפת בת זוג, כל אלה מצביעים על מסוכנות הנובעת בעניינו של העורר, ועל כן משמשת עילת מעצר.

7.בית המשפט קבע עוד, כי על פי הפסיקה הנוהגת, דרך המלך במקרים של אלימות במשפחה הנה קבלת תסקיר מעצר בטרם יבחן בית המשפט את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר. בית המשפט הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר עד ליום 26.5.15.

8.העורר טען לפניי, כי לא היה מקום להורות על מעצרו מעבר לשהייתו במעצר מיום 24.4.15 ועד ליום 4.5.15, מועד בו התקיים הדיון בבית המשפט, כאשר עד אז היה כבר עצור במשך 11 יום. עוד טען העורר, כי פרק הזמן שניתן לשירות המבחן הוא בלתי סביר, היינו משך 22 יום נוספים.