עמ"ת 18254-12-15 מדינת ישראל נ' אבו צדקה(עצור בפיקוח)

1.לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים, בתיק מ"ת 35078-09-15 (כב' השופט פולוק) מיום 1.12.15, לפיה התיר בית המשפט למשיב לצאת ממקום מעצרו בו הוא שוהה במעצר עד תום ההליכים, תחת פיקוח אלקטרוני, ולבצע עונש מאסר בעבודות שירות שנדון במסגרת הרשעה בעניין אחר. כמו כן, בית המשפט הפנה את המשיב לתסקיר מעצר, על מנת לבחון אפשרות יציאתו לעבודה בכלל.

2.מהעובדות שהובילו להחלטה זו עולה, כי ביום 20.9.15 הוגש כנגד המשיב ואדם נוסף כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים, המייחס להם עבירה של התפרצות למקום מגורים, גניבה וקשירת קשר לפשע. יחד עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

3.בית משפט השלום דן בבקשה זו וקבע, ביום 21.9.15, כי לאור חולשה ממשית הקיימת בראיות, ראוי לבחון עילת מעצר, ובסופו של דבר הורה על שחרור המשיב בתנאים מגבילים, שכללו מעצר בית לילי בלבד.

4.על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, שנדון בפני כב' השופט א' רומנוב (עמ"ת 39301-09-15). ביום 25.9.15 נקבע כי עוצמת הראיות גבוהה מזו שהעריך בית משפט השלום. עוד קבע, כי קיים ספק אם יש בתנאי השחרור שקבע בית משפט השלום כדי לאיין את המסוכנות הנובעת מהמשיב, ועל כן הורה על עריכת תסקיר מעצר. התסקיר הוגש לבית המשפט המחוזי בין היתר נקבע בתסקיר, כי קיימת מסוכנות אצל המשיב להישנות עבירות בתחום הרכוש וכי המשיב מכור להימורים. מדובר על התמכרות עוד מגיל צעיר. שירות המבחן המליץ כי המשיב יהיה במעצר בית תחת פיקוח איזוק אלקטרוני. בעקבות כך התקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי, וביום 4.11.15 הורה בית המשפט המחוזי כי המשיב ישהה בתנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני בכל שעות היממה, למעט שלוש שעות שהן לצורך התאווררות, כאשר בשעות אלו יהיה משיב תחת פיקוח של אחד הערבים/מפקחים שנקבעו על פי החלטות בית המשפט.

5.ביום 12.11.15 הוגשה בקשה לבית משפט השלום לשינוי תנאי המעצר של המשיב מאחר שתלוי ועומד כנגד המשיב עונש של מאסר בעבודות שירות למשך חודשיים, אשר הופקע עקב מעצרו בתיק הנוכחי. כמו כן, המשיב הגיש עתירה כנגד ההפקעה. עתירה זו נדונה אף היא בבית המשפט המחוזי (עת"א 10770-11-15). במסגרת העתירה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, כי ההחלטה בדבר הפקעת עבודות השירות בטלה ויש לדון בעניין זה פעם נוספת על ידי הממונה על עבודות השירות בשב"ס. יוער, כי דיון זה נקבע ליום 18.1.16.

6.העוררת טוענת כי לא היה מקום לאפשר למשיב לבצע את המאסר בעבודות שירות שעה שהוא עצור תחת פיקוח איזוק אלקטרוני, שכן דבר זה נוגד את מטרות המעצר ופוגע באופן ניכר בפיקוח האלקטרוני שמוטל על המשיב, דבר שיש בו לשמוט את תכלית הפיקוח ולהגביר את החשש מהמשיב שבמעשיו ובמסוכנותו פוגע בשלום הציבור ובבטחונו.

7.העוררת טוענת עוד, כי במסגרת התיקון לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), שעניינו אמצעי פיקוח אלקטרוני, ביקש המחוקק להביא לשינוי משמעותי בתכלית של המעצר תחת פיקוח אלקטרוני ומדובר בשינוי תפיסתי של ממש, כאשר מעמדו המשפטי של המפוקח הוגדר כ"עצור עד תום ההליכים" ולא כמי ששוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, כשאחד מהתנאים המגבילים הוא פיקוח באיזוק אלקטרוני (ראה: בש"פ 4658/15 פישר נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 9.7.15) וכן בש"פ 5285/15 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם ביום 10.8.15)). עוד טוענת העוררת, כי באותן החלטות נקבע, שמטרת התכנית של הפיקוח האלקטרוני היא לשמש אמצעי מעצר נוסף לעצורים אשר מפאת מסוכנותם לא ניתן היה לשחררם לחלופה אחרת באמצעותה ניתן היה לאיין את מסוכנותם, ועל כן נקבעו ההוראות הנוגעות לפיקוח האלקטרוני, במטרה לצמצם את נזקי המעצר ממש בקרב עצורים אלה.

8.העוררת סבורה, כי התוצאה עולה מהחלטת בית משפט השלום נשוא הערר שלפניי גורמת לכך שמטרת המעצר תחת פיקוח אלקטרוני אינה ממומשת כלל, ולמעשה העובדה שהמשיב יוכל לצאת למספר שעות ביום ממעצר הבית שעה שלא יהיה נתון בפיקוח אלקטרוני, מביאה לתוצאה שאין מדובר במעצר אלא בסוג מסוים של חלופה, מצב העומד בסתירה להוראות החוק העוסקות במעצר בפיקוח אלקטרוני.

9.המשיב טוען, כי דווקא החלטת בית משפט השלום מתיישבת עם הוראות החוק העוסקות בפיקוח אלקטרוני, וזאת נוכח האמור בסעיף 22ד לחוק, כאשר נקבע שם כי במסגרת תכנית הפיקוח, רשאי בית המשפט להורות כי המפוקח ייצא ממקום הפיקוח לאחת מהתכליות כפי שנקבעו שם, או לכל תכלית אחרת שהומלצה בתסקיר המעצר, או לתכלית חשובה אחרת מטעמים שיירשמו.