עמ"ת 17089-11-16

1.עניינה של החלטה זו בערר על החלטת בית משפט השלום במסגרת בקשה לעיון חוזר.

2. בהחלטה שביסוד הערר לא קיבל בית המשפט קמא את עמדת שירות המבחן כי העורר ישהה במעצר בית לילי בלבד משעה 20:00 עד 06:00, וקבע כי בשלב זה העורר יהיה רשאי לצאת ממעצר הבית רק בין השעות 13:00-9:00 לתכלית מוגדרת של חיפוש עבודה. בית המשפט קמא גם הוסיף תנאי כי העורר לא יהיה רשאי לנהוג ברכב.

3. העורר מואשם בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות במישור התעבורתי ובתקיפת שוטרים (אשר כללה גרימת חבלה של ממש) בנסיבות מחמירות בהשתלשלות העניינים שלאחר מכן.

4. לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר במובן זה שמעצר הבית יהיה כהמלצת שירות המבחן בתסקיר השני (דהיינו: מעצר בית לילי בלבד, מ-20:00 עד 06:00) וכי המגבלה בנושא הנהיגה תחול על מצב שבו העורר מצוי ברכב לבדו ולא תחול על מצב שבו אשת העורר נוסעת ברכב. כמו כן, יוארך צו הפיקוח של קצין המבחן לחצי שנה נוספת ממועד החלטה זו.

5. לתוצאה דלעיל אני מגיע מכח שילובם של הנימוקים והשיקולים הבאים:

א. בעניינים מסוג אלה שביסוד הערר – שהם תנאי השחרור הספציפיים ולא השאלה אם יהיה מעצר או שחרור – נראה כי יש לצמצם את חוג המקרים שבהם תהיה סטיה מהמלצות שירות המבחן.

ב. במקרה דנן מוצדק עוד יותר שלא לסטות מהמלצות שירות המבחן, בהינתן ששירות המבחן עמד על הבעייתיות המיוחדת שעלולה להיות במצב של מעצר בית נרחב יותר מזה שעליו הוא ממליץ.

ג. עמידת העורר בתנאים ששררו עד עתה.

ד. ההתקדמות אצל העורר שצוינה בתסקיר השני.

ה. בעניין הנהיגה – מצבה הרפואי של אשת העורר (שהוצג בדיון בערר) מצדיק צמצום ההגבלה בעניין זה. כך במיוחד כשמדובר בהגבלה שלא נתבקשה ושבית המשפט הוסיף מדעתו (ונראה כי בצדק עשה זאת).

ו. מסתבר שהארכת צו הפיקוח נשמטה מההחלטה שביסוד הערר. מכל מקום, לנוכח האמור בתסקיר, ההליך הטיפולי מניב תוצאות חיוביות ואף מהווה גורם מפחית סיכון. במצב דברים זה, מובן שרצוי להמשיך בו.

6. בשולי ההחלטה יצוין כי במקרה דנן סטה בית משפט קמא מהמלצות שירות המבחן גם לאחר התסקיר הראשון וגם לאחר התסקיר השני ובשתי ההזדמנויות החמיר עם העורר. בשלב הראשון נראה כי היה מקום לכך; לא כן עתה.