עמ"ת 15446-09-16

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה (מ"ת 11995-08-16; כב' השופטת ש' זוכוביצקי-אורי) מיום 1.9.16, בגדרה הוחלט שאין לסתום את הגולל על האפשרות כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר (חלף מעצרו עד תום ההליכים), אולם הלה יישאר במעצר עד לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן שיבחן לעומק את מידת מסוכנות המשיב, האמון שניתן לתת בו והחלופה המוצעת.

רקע

1. על פי כתב האישום (שהוגש ביום 30.8.16), בתאריך 10.8.16, בסמוך לשעה 08:30, נהג העורר ברכב פרטי מסוג סקודה (מס' רישוי 7763216) ונסע בצומת א-טור בירושלים. זאת, הגם שהעורר פסול נהיגה בתקופה הרלוונטית בעקבות הרשעתו בעפ"ג (מחוזי תל אביב) 30792-08-12. על פי הנטען, העורר נעצר על ידי שוטרים אשר ביקשו ממנו להציג רישיונות. העורר השיב "אין בעיה, בוקר טוב", אלא שאז, האיץ את רכבו ונמלט מהמקום בנסיעה פרועה. על פי כתב האישום, הנאשם נהג באופן פוחז ודהר עם רכבו לכיוון השוטרים, שנאלצו לזוז ממקומם, על מנת שלא להיפגע. העורר המשיך ו"זגזג" בין שני נתיבי תנועה עמוסים, במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך ואל מול כלי הרכב המגיעים ממול. על פי המפורט בכתב האישום, העורר היה מוכר לאחד השוטרים, ולכן נוצר עמו קשר והורו לו מספר פעמים להתייצב בתחנת המשטרה לחקירה. ברם, הנאשם לא מילא אחר הוראה זו.

2. במעשים האמורים לעיל, נטען, עבר העורר את העבירות הבאות: נהג כאשר רישיונו פקע לפני מעלה מ-12 חודשים, עבירה על סעיף 10(2) בפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"); נהג בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) בפקודה; נהג שעה שרישיונו נפסל, עבירה לפי סעיף 67 בפקודה; נהג ברכב ללא ביטוח, עבירה על סעיף 2(א) בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970; נהג באופן "פוחז" ברכב, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); והפריע לשוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 275א בחוק.

3. בד בבד עם כתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בה פורטו הנימוקים לה.

4. בהחלטתו סקר בית המשפט קמא את עברו הפלילי של העורר, הכולל 13 הרשעות תעבורה, ובאלו חמש עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, שתי עבירות נוספות של נהיגה ללא רישיון תקף ובזמן פסילה, ועבירה של אי ציות להוראות שוטר במדים ומעורבות בתאונת דרכים. בית המשפט גם סקר את הראיות לכאורה אשר הונחו בפניו, ובאלו דוחות הפעולה של השוטרים. נוכח אלו מסקנתו היתה, כי יש בתיק די ראיות לכאורה לצורך אישוש זיהויו של העורר כנהג ולהוכחת אשמתו (בדרגה הנדרשת) של העורר במיוחס לו. כן קבע, כי כתב האישום המיוחס לעורר חמור וכולל עבירות אשר מעצם טבען מעידות על המסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט המשיך ואמר, כי מדובר בעבריין רצידיוויסט שהתנהגותו החוזרת מעידה על מסוכנותו ומקימה עילת מעצר. למרות זאת, וכאמור לעיל, הוחלט שאין לסגור את הגולל על האפשרות כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר לאחר שייבדק על ידי שירות המבחן.

   הערר

5. בערר (שהוגש ביום 7.9.16) נטען, כי שגה בית המשפט כאשר קבע שהעורר זוהה על ידי השוטרים. לטענת ב"כ העורר, אין לקבל את דבריו של השוטר שמשון כהן, כי זיהה את העורר, המוכר לו אישית, שכן הלה לא פירט מהיכן מוכר לו העורר. בנוסף טען, כי אין לקבל שהשוטר אלי מטלוב זיהה אותו באמצעות תמונה שלו, אותה מצא בדרך "פלא" במסוף, ושעה שהוא אינו טוען להיכרות מוקדמת עם העורר. עוד נטען, כי ביום 15.8.16 נתפס הרכב כאשר נוהג בו אחר, וביום 16.8.16 נחקר במשטרה בעל הרכב, מר מחמוד אבו אלהווה, שאישר שבזמן האירוע הנטען בכתב האישום לא היה הרכב ברשות העורר. העורר גם טען, כי מאחר שהתיק המשטרתי נפתח יום לאחר האירוע, בצירוף לטענותיו באשר לזיהויו, הרי שלא ניתן לקבוע שהאירועים התרחשו כפי שמתואר בכתב האישום.

6. בדיון לפניי (ביום 8.9.16) חזר ב"כ העורר על האמור בערר, וטען שהשוטרים מנעו במכוון עריכת מסדר זיהוי, שלו היה נערך, היה בו להוכיח את חפות העורר. כן טען, כי מעת שנהגים שונים נהגו ברכב המדובר, יש בכך לכרסם באופן מהותי בראיות.

   מנגד, תמך ב"כ המשיבה בהחלטת בית המשפט. עוד הוסיף, כי שני השוטרים (שהם בלשים) מכירים את העורר וזיהו אותו. לדידו, מארג הראיות בתיק מלמד כי קיימות ראיות לכאורה ויש לדחות את הערר.

   תיק החקירה הועמד לעיוני.

   דיון והכרעה