עמ"ת 15087-06-15 אמסלם(עציר) נ' מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' הש' רות רז) במ"ת

7414-04-15 במסגרתה הורה על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים, שכללו בין היתר, מעצר בית מלא בפיקוח (להלן: "התנאים").

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי ציות להוראת שוטר, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ברכב ללא ביטוח. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה למעט אלה הנוגעות להוכחת עבירת הנהיגה בזמן פסילה המיוחסת לעורר. בהחלטתו קבע בית משפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה גם לעניין עבירה זו. בנוסף קבע בית משפט קמא בדבר המסוכנות הנשקפת מהעורר ובסופו של יום, לאור האמור בתסקיר המעצר שהתקבל בעניינו, הורה על שחרורו בתנאים.

4.בערר משיג ב"כ העורר, על קביעת בית משפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת עבירת הנהיגה בפסילה המיוחסת לעורר.

בהקשר לכך פירט ב"כ העורר כי ביום 26.11.07 נפסל רישיון הנהיגה של העורר למשך שנתיים, במסגרת תיק מס' 6853/07 ואולם רישיונו לא הופקד (להלן: "הפסילה הראשונה"). ביום 30.12.08 נפסל רישיון הנהיגה של העורר למשך 11 חודשים בתיק מס' 527/08 ולמחרת היום הפקיד העורר את רישיונו כמתחייב (להלן: "הפסילה השניה").

ב"כ העורר הפנה להלכת בית המשפט העליון בבש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נגד מדינת ישראל (להלן: "הלכת ג'אבר"), המאוחרת להלכה המשפטית עליה סמך ידיו בית משפט קמא והדגיש כי לאורה, משהופקד רישיון הנהיגה של העורר בגין הפסילה השנייה, לא נדרש להפקידו פעם נוספת, נוכח הפסילה הראשונה ושתי הפסילות רוצו במצטבר זו לזו ועד ליום 31.11.11. משמע, לטעמו, בעת הרלוונטית לכתב האישום, לא היה העורר פסול לנהיגה כלל ועיקר.

הוסיף וטען ב"כ העורר כי בנסיבות אלה, לא קמה כל תשתית ראייתית לכאורית להוכחת עבירת הנהיגה בפסילה המיוחסת לעורר וטעה בית משפט קמא משהורה על שחרורו בתנאים, תחת לשחררו בערבויות שיבטיחו את התייצבותו למשפטו.

5.ב"כ המשיבה טען מנגד כי אין לגזור גזרה שווה בין הלכת ג'אבר לבין עניינו של העורר. שכן בהלכת ג'אבר נקבע שהעורר אינו נדרש להפקיד את רישיון הנהיגה שלו, פעם נוספת, מאחר והפקידו בתחילת אותו ההליך, בידי השוטר שעצר אותו. זאת בעוד שהעורר נמנע מלהפקיד את רישיון הנהיגה שלו בגין הפסילה הראשונה, חרף כך שהיה מודע לדבר קיומה.