עמ"ת 14933-06-15 מזוז (עציר) נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת אסיף) מיום 25.5.2014 אשר ניתנה במסגרת מ"ת 30936-05-15 ובה הורה בית המשפט קמא על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים.

1. כנגד העורר ושני נאשמים נוספים הוגש ביום 17.5.2015 כתב אישום ובו מיוחסות לשלושה עבירות של סחר בסמים וקשירת קשר לביצוע פשע, בהתייחס לארבעה אישומים שונים. לעורר מיוחס רק האישום הראשון מתוך הארבעה. כפי שנטען בכתב האישום, במועדים הרלבנטיים פעל סוכן סמוי אשר תפקידו היה רכישת סמים מסוכנים ואמל"ח באזור ואדי ערה (להלן: "הסוכן").

   טענת המאשימה היא כי ביום 29.12.14, סמוך לשעה 19:00 פגש הסוכן באחד משני הנאשמים הנוספים במכון השטיפה שם עבד (להלן: "מכון השטיפה"). הסוכן מסר לאותו נאשם כי הוא מעוניין לקנו "שתי אצבעות" של סם מסוג חשיש, ואותו הנאשם פנה באותו מעמד לאדם נוסף, קטין (להלן: "ק'") ומסר לו שהסוכן מעוניין לקנות את הסם. ק' סיכם עם הסוכן כי ימכור לו "שתי אצבעות" של חשיש תמורת 300 ₪. ק' ניסה להשיג את הסם מסוג חשיש, אך ניסיונו לא צלח, ואז סיכמו ביניהם הסוכן וק' כי ק' ימכור לסוכן סם מסוג קנביס במשקל של 10 גרם תמורת 1,000 ₪. בשלב זה, כך נטען, יצר ק' קשר טלפוני עם העורר וסיכם עמו שהעורר יספק את הסם. כעבור מספר דקות הגיע למכון השטיפה אחר שזהותו אינה ידועה (להלן: "השליח"), מטעם העורר, ומסר לסוכן סם מסוג קנביס במשקל של כ-9.82 גרם, ושילם את הסכום המוסכם של 1,000 ₪.

   עקב האמור – מיוחסות לעורר ולנאשם הנוסף עבירות של סחר בסמים וקשירת קשר לביצוע פשע בנוגע לאישום זה. שלושת האישומים הנוספים שבכתב האישום מתייחסים רק לשני הנאשמים הנוספים, עוסקים אף הם ברכישת סמים מסוג דומה, ובשני אישומים נוספים מעורב שוב ק' – כמי שאליו פונה הסוכן בבקשה לתווך ברכישת הסם. יוער עתה כי ק' נמנה על רשימת עדי המאשימה.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום – הוגשה גם בקשה למעצרם של כל שלושת הנאשמים עד תום ההליכים. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, אשר התייחסו בעיקר לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, קבעה כבוד השופטת קמא בהחלטה נשוא הערר מיום 25.5.2015, כי קיימת תשתית ראייתית כנדרש. לשיטתה, אמנם חלק מהראיות נסיבתיות ואמנם הועלו טענות לגבי מחדלי חקירה – אך המכלול מצטרף כדי ראיות לכאורה. עם זאת, לאור עוצמת הראיות, והגם שהמדובר בעבירות חמורות – הורתה כבוד השופטת על שחרורם של השלושה בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית.

3. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, טען בא כוחו של העורר כי אין ראיות לכאורה כלל וכלל וכי לא היה מקום להגיש את הבקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהתאם, הועלו טענות רבות לגבי הראיות הלכאוריות שקיימות לשיטת המשיבה והוזכרו שוב הטענות לגבי מחדלי החקירה הנטענים. עוד נטען כי אם בית המשפט קמא מצא לשחרר את העורר למעצר בית, אזי שהמשמעות הינה שניתן לתת בו אמון וכי הוא אינו מהווה סכנה לציבור, מה גם שהאירוע התרחש לפני חצי שנה, ולכן התבקשתי לבטל את תנאי המעצר ולאפשר לעורר לשוב לשגרת חייו.

   בא כוחה של המדינה, מנגד, הפנה לנתונים אשר מלמדים לשיטת המאשימה על קיומן של ראיות לכאורה, וביקש לדחות את הערר.

4. לאחר שעברתי אף אני על כל חומר החקירה בתיק (המקיף ארבעה תיקים כפי שציינה כבוד השופטת קמא), ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים (הן בפני בית המשפט קמא והן בפני, ויוער כי הטענות היו זהות), מצאתי כי דין הערר להידחות.

   ואפרט.

   דו"ח הפעולה של הסוכן לגבי הרכישה ביום 29.12.2014 והעדות של ק' לגבי עצם ביצוע העסקה – אינם דורשים בחינה מעמיקה בשלב הזה – אם כי העובדה שהגרסה של הסוכן תואמת כמעט במלואה את הגרסה של ק', מהווה תימוכין "בסיסי" משמעותי לגבי ק'. בכל אופן, נצא מנקודת ההנחה שאכן נרכשו סמים על ידי הסוכן, בתחנת השטיפה, מאת ק'. השאלה היא אם יש ראיות לכאורה לכך שק' התקשר לעורר דווקא, ולא למישהו אחר, וביקש ממנו את הסמים, ובדומה - אם יש ראיות לכך שהסמים שהגיעו באמצעות השליח, נשלחו על ידי העורר.

   הראיה המרכזית בנוגע לשאלה זו הינה עדותו של ק', אשר העיד כי ה"סוחר" אשר אליו הוא התקשר היה העורר וכי העורר הוא ששלח את השליח על האופנוע. ק' טוען כי הוא התקשר אל העורר לטלפון שמספרו 050-9788653 (להלן: "טלפון 653"), כאשר אין חולק כי זהו הטלפון של העורר, ואף העורר מאשר כי ביום הרלבנטי, ק' התקשר אליו פעמיים – בשעות 19:16 ו-19:17. עוד מוסר ק' לסוכן כי הסוחר אשר אליו הוא התקשר לאספקת הסם הינו חבר של אח שלו, והעורר מאשר כי הוא חבר של האח של ק'.

   לשיטתי, עצם העובדה כי יש עדות חד משמעית של ק' אשר מסביר שהוא התקשר לעורר לצורך הרכישה, מוסר את מספר הטלפון של העורר, בצירוף ראיות ברורות לגבי אותן שיחות במועדים הנטענים, וכאשר ק' מסביר לסוכן מהי הקרבה בינו לבין הסוחר – והיא קרבה המתאימה לקשרים שלו עם העורר – כדי ללמד על ראיות לכאורה.

   בהקשר זה יש לזכור כי בשלב הזה של הדיון נדרש בית המשפט "להיווכח כי הפוטנציאל הראייתי הגלום בחומר הראיות מקים סיכוי סביר כי חומר זה, לאחר עיבודו במהלך המשפט, יוביל לביסוס אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר" (בש"פ 5919/12 נחמיאס נ' מדינת ישראל (4.9.2012); בש"פ 4329/12 אימאם נ' מדינת ישראל (13.6.2012); בש"פ 3341/15 אוזנה נ' מדינת ישראל (20.5.2015)). עמדתי היא כי קיים פוטנציאל שכזה, אך לא נסתפק בכך ונעבור עתה לבחינת טענות העורר בזיקה לאמור מעלה.