עמ"ת 14655-08-14 אבו גליון(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ע' רוזינס) מיום 5/8/14 במ"ת 3305/14 לפיה נעצר העורר עד לעריכת תסקיר שירות המבחן ועד לדיון שנקבע לפני בית משפט קמא ליום 2/9/14 כאשר התסקיר יוגש לא יאוחר מיום לפני.

2.העורר, העומד לדין לפני בית משפט קמא, מואשם כי ביצע עבירות של איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, היזק לרכוש במזיד, הטרדה מינית כנגד שוטרים והפרעה לשוטר.

על פי כתב האישום, ביום 31/7/14 סמוך לשעה 03:00 קפץ העורר, לפתע, על מכסה המנוע של מונית והחל צועק ומשתולל כאשר במונית נסעו המתלונן – נהג המונית ושני נוסעים נוספים. העורר החל לצעוק ולהשתולל ואיים על נהג המונית בכך שאמר לו: "אתה יהודי מסריח אני אשחט אותך". העורר שבר את מגבי המונית וכאשר הגיעו שוטרים למקום ביקשו מהעורר מספר פעמים לרדת ממכסה המנוע, העורר לא שעה לבקשותיהם ואף איים עליהם, אמר לאחד מהם כי "אזיין אותך", המשיך ותקף את אחד השוטרים בכך שדפק באמצעות ידו על חזהו של השוטר, היכה בעורפו של שוטר אחר באמצעות ידו וניסה להימלט מן המקום. בהמשך, משנתפס, החל להשתולל ולהתנגד למעצרו, ניסה למנוע את סגירת דלת המונית, איים להתאבד ולשרוף את עצמו וכן ניסה לשרוף את שטיח הגומי של תחתית הניידת באמצעות מצית. בהמשך ירק לעבר שוטר שלישי ופגע בו, הטריד מינית שוטרת כשפנה אליה בביטויים חמורים, הכל כמפורט בכתב האישום.

3.לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת טיעוני הצדדים, קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה במידה המקימה סיכוי סביר להרשעתו של העורר בכל העבירות המיוחסות לו, כאשר במקביל הסנגור אינו מכחיש קיומן של אלה.

4.בית משפט קמא התייחס לשלל הטענות שהעלה הסנגור ודחה אותן אחת לאחת. כך נדחתה הטענה כי לא מתקיימות ראיות לכאורה באשר לעבירת האיומים כלפי נהג המונית. בית משפט קמא דחה את טענת הסנגור לפיה לא הובהרה יכולתו של נהג המונית לשמוע היטב את דברי העורר, מכיוון שלא היה ברור אם חלון המונית היה פתוח או סגור, וכן כי לא נחקרו שני הנוסעים שהיו במונית, כאשר בית משפט קמא מפנה לעדותו של נהג המונית שהעיד במפורש כי שמע את דברי העורר ומסר את המילים המדויקות שאמר לו. על כך הוסיף בית משפט קמא כי נהג המונית מסר כי העורר השמיע באזניו איומים נוספים שאמנם לא הופיעו בכתב האישום, לפיהם : "אני מהחמאס, יהודי מסריח, אני אשחט אותך, יא בן זונה, יא מזדיין".

כן דחה את הטענה כי העורר היה נתון תחת השפעת חומרים משכרים משלא הובאו ראיות התומכות בטענה זו.

סיכומו של דבר בהקשר זה, הרי שבית משפט קמא ציין ובצדק רב כי הודעתו של נהג המונית מהווה ראיה לכאורה, ושאלת מהימנותה בין אם מחמת מהימנות אישית ובין אם מחמת חוסר אפשרות לשמוע היטב את המילים המדויקות, אינה נבחנת בשלב זה של ההליכים.

בהתייחסו לטענה בעניין היסוד הנפשי הנדרש לעבירות איומים, הרי שכפי שציינתי בית משפט קמא ציין כי לא מצא ראיה בחומר החקירה לפיה העורר היה נתון תחת השפעת סמים או אלכוהול.

אכן, עיון בחומר הראיות מאשש קביעה זו של בית משפט קמא אשר אף הוסיף כי נסיבות ביצוע העבירה, כמו גם תוכן האיומים מצביעים בהחלט על כוונה להפחיד, לכל הפחות.