תנאים לסילוק על הסף

1. סכסוך מר וממושך בין המערערת לבין המשיב 2, אחיה, וכן בינה לבין אח נוסף שהלך לעולמו ... ז"ל וכשעתה באה במקומו אלמנתו שהיא יורשתו.

2. בתמצית, הערעור שבפנינו הוגש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ארז שני), מיום 22.12.14, אשר מחק תובענה שהגישה המערערת כנגד אחיה עוד בשנת 2012 ואשר תוקנה לאחר פטירת האח, וזאת בתביעה מתוקנת מיום 16.5.13.

המשיבים הגישו בזמנו בקשה לסילוק התביעה על הסף וזאת בגין שתי טענות מרכזיות: האחת, מעשה בית דין ובהסתמך על ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים ופסקי הדין שניתנו במסגרתם; והשניה, מחמת התיישנות.

מפסק הדין עולה שהמערערת לא הגיבה לבקשה, אולם בדיון מיום 21.11.13 מצא לנכון בית המשפט במקום להיזקק לשאלת ארכה להגשת תגובה להורות כי הצדדים יגישו סיכומים, תוך שנקבע שהמשיבים יגישו את הסיכומים תוך 45 יום מיום 21.11.13 וכי המערערת תגיש סיכומיה תוך 100 ימים מהמועד האמור, וכשניתנה זכות תשובה למשיבים אשר תוגש תוך 14 ימים מעת קבלת סיכומי המערערת.

בפועל הגישו המשיבים בקשות לארכה להגשת הסיכומים, תוך שהמערערת טוענת שעוד טרם בקשות אלו עתרה לדחיית הבקשה לסילוק על הסף נוכח אי הגשת הסיכומים, וכשבסופו של יום בית המשפט נעתר לבקשות הארכה שהגישו המשיבים ובאופן שסיכומי המשיבים הוגשו ביום 10.7.14.

אין חולק כי גם בתיק שהתנהל בפני בית משפט קמא נדרשו הצדדים לשאלת המצאות של מסמכים ובאופן שהמערערת טענה כי רק ביום 2.10.14 קיבלה את הסיכומים. יתר על כן, המערערת עתרה להארכת מועד להגשת הסיכומים, אולם בפסק הדין אשר ניתן כאמור ביום 22.12.14 ולאחר שבזמנו ניתנה ארכה של 5 ימים (ביום 1.12.14), קבע בית המשפט בפסק הדין כי אין מקום למתן ארכה נוספת. בית המשפט ציין כי טעמיה של המערערת אינם נעוצים בהכרח באי קבלת סיכומי המשיבים וכי עולה מבקשתה כי דרוש לה פרק זמן נוסף לאיתור עורך דין, יעוץ משפטי, מציאת חומר ולדבריה "אף למציאת כוחות מחודשים", אולם בית המשפט סבר כי אין בסיבות הנטענות כדי להצדיק מתן ארכה.

יתר על כן, בית המשפט ציין כי מטענות המערערת עצמה עולה כי גם אם תינתן ארכה יכול ולא יהיה בכך, הואיל ואין זה ברור מתי תוכל להגישם.

משכך הורה בית משפט על מחיקת התובענה תוך הדגשה כי אין בכך כדי לחסום את המערערת להגיש את התביעה פעם נוספת וללא דוחק, ולאחר שתשלים מלאכת האיסוף והאיתור, כל זאת ללא צו להוצאות.

3. המערערת הגישה ערעור הן על פסק הדין והן על החלטות ביניים שניתנו במסגרת ההליך בין הצדדים, לרבות השגה על הוראת בית המשפט שניתנה בזמנו, לפיה לאור הימנעות המערערת מנטילת דברי דואר הרי כל דואר שיישלח בדואר רשום לתיבת הדואר של המערערת יחשב כהתקבל על ידה בחלוף 3 ימים.

יודגש כי לטענת המערערת אין היא מתגוררת במקום קבוע ואין לה מאן דהוא אשר יכול לשמש כמען להמצאת כתבי בי דין.

4. לאחר ששמענו את הצדדים דומה כי יש ממש בחלק מטענות המערערת ויפה עשה ב"כ המשיבים שקיבל את המלצת בית משפט להסכים לאשר יפורט בהמשך הדברים.

5. ראשית בכל הקשור לנושא הסיכומים והבקשה למתן ארכה – אין להתעלם מכך שאכן כפי שציינה המערערת בטיעוניה בעת שהמשיבים עתרו למתן ארכות להגשת הסיכומים מטעמם הם ציינו מפורשות "פעם נוספת יצוין, כי ממילא ומראש מסכימים המבקשים להארכת מועד מקבילה, שתינתן למשיבה (המערערת) לשם הגשת סיכומיה".

אין חולק כי סיכומי המשיבים הוגשו כ-6 וחצי חודשים לאחר המועד שנקצב ובאופן שאם מדובר על אותה ארכה היתה אמורה המערערת להגיש את הסיכומים מטעמה, גם אם נראה את המועד כמועד הגשתם לבית משפט, לאחר מועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא, ולכאורה ללא צורך בהנמקה כלשהי, ועל אחת כמה וכמה אם נראה את המועד כמועד בו "נמשכו" הסיכומים בפועל על ידי המערערת.