פס"ד בערעור על החלטה המחייבת אישה לשלם לבן זוגה לשעבר 3.2 מיליון שקל

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 14.8.25 (כב' השופטת סגלית אופק בתלה"מ 25528-10-22), שחייב את המערערת לשלם למשיב סך של 3.2 מיליון ₪ בגין יהלומים שנטלה מדירת מגורי הצדדים.

• תמצית פסק הדין של בית המשפט קמא

   

  1. הצדדים ניהלו קשר זוגי במשך כ – 18 שנים, עד שנפרדו בשנת 2020.

      

  2. לאור קשיים במערכת הזוגית, הצדדים חתמו ביום 28.11.19 על הסכם ממון שבמסגרתו הוסכם על הפרדת רכוש מוחלטת וכן נקבע, בין היתר, שאם הצדדים ייפרדו אזי המשיב (להלן גם: האיש) ישלם למערערת (להלן גם: האישה) סכום כספי ע"ס 500,000 אירו ובנוסף יעביר לה את זכויותיו בדירה שבבעלותו במדינה באירופה. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 24.6.20 (להלן: ההסכם).

      

  3. ביום 16.3.20 הגישה האישה בקשה לצו הגנה כנגד האיש ובהסכמת הצדדים ניתן צו האוסר על קשר בין הצדדים, לרבות כניסה למקום מגורי הצד השני. בהתאם למוסכם, עבר האיש להתגורר בבית אמו הנמצא בחצר המתחם שבו התגוררו הצדדים ואילו האישה נותרה להתגורר בדירת האיש, שאותה פינתה בהמשך, ביום 24.7.20 (להלן: הדירה).

      

  4. ביום 20.5.20 הגיש האיש בקשה לצו הגנה כנגד האישה ובדיון שהתקיים ביום 24.6.20, האיש העלה חשד שבמהלך תקופת ההרחקה שלו מהדירה, האישה לקחה יהלומים שהיו בדירה. לאור זאת, הושגה הסכמה דיונית בין הצדדים שלפיה הם ייבדקו בבדיקת פוליגרף ביחס לשאלה מי נטל את היהלומים והשאלות ינוסחו על ידי עורך הבדיקה. הסדר דיוני זה קיבל תוקף של פסק דין (להלן: ההסכמה הדיונית). ברם, האישה לא שיתפה פעולה בעריכת הבדיקה, והיא לא נבדקה במועד שנקבע אצל מכון הפוליגרף.