עמ"ש 11381-12-14 מ' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

1.בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת (כב' השופטת פאני גילת-כהן) בת"ג 27084-02-14, מיום 14.10.14, אשר דחה את תביעת המערערת לתיקון תאריך לידתה הרשום, 1.1.1954, לתאריך המבוקש על ידה, 13.9.51.

2. בית המשפט קמא דחה את בקשתה של המערערת לשינוי גיל בקובעו כי לא עלה בידיה כדי להניח את התשתית העובדתית הנדרשת לשם הוכחת תביעתה, ובפרט בהינתן שמדובר בבקשה חוזרת לתיקון גיל כשלצידה אינטרס כספי כלכלי.

3.אין חולק כי המערערת נולדה במרוקו ועלתה ארצה כילדה יחד עם בני משפחתה בשנת 1962. לטענתה, עם עלייתה ארצה נרשמו פרטיה האישיים בתעודת עולה שהוצאה לבני המשפחה ושם נרשם כי היא נולדה בשנת 1951.

אין חולק כי אביה המנוח של המערערת הגיש בשנת 1965 בקשה לתיקון גילה של המערערת, משנת 1951 לשנת 1954. הבקשה לשינוי גיל שאושרה גובתה בבדיקה רפואית רנטגנולוגית. לטענת המערערת היא לא היתה מודעת למהלך זה, בהיותה קטינה והדבר לא השפיע על מסגרות החינוך בהן למדה, וכי לאורך השנים חבריה לספסל הלימודים היו ילידי השנים 1950-1951.

כמו כן, אין חולק כי בשנת 2002 הגישה המערערת בקשה לתקן הרישום מ-00.00.1954 ל-1.1.1954.

המערערת תמכה תביעתה בבית משפט קמא בתעודת עולה של בני משפחתה, שם נרשם כי שנת לידתה היא 1951, וכן בתעודה מבית הספר בו למדה, המעידה כי סיימה את שנת הלימודים בכיתה ז' בשנת 1965. בהינתן האמור ובהתבסס על עדותה ועל עדות חברתה לספסל הלימודים, ביקשה לבסס תביעתה.

4.בית המשפט קמא קבע, בפסק דינו המפורט, כי אין בתשתית הראייתית שהציגה המערערת כדי להצדיק שינוי הגיל המבוקש. כי אין במסמכים (תעודת העולה ותעודת סיום לימודים) לכשעצמם כדי להעיד על שנת לידתה של המערערת, בפרט נוכח שינוי הגיל שבוצע בשנת 1965, לבקשת אביה, כילידת 1954 והעיגון הרפואי שתמך בבקשה לשינוי גיל שנעשה.

עוד קבע, כי אין בעדות המערערת וגם לא בעדות חברתה כדי לבסס טענתה. בעניין זה קבע בית המשפט קמא, כי בין אם השתיים – המערערת ובחברתה- למדו יחדיו באותה כתה עד שנת 1964 ובין אם למדו יחד עד שנת 1966 אין בעדותה של החברה כדי לסייע למערערת נוכח העובדה כי המערערת, לאורך שנות לימודיה בבית הספר נחשבה כמי שנולדה בשנת 1951, נוכח רישומה כילידת שנה זו עם הגעתה ארצה.

יתר על כן, קבע בית המשפט קמא, כי המערערת לא הניחה תשתית ראייתית למשך לימודיה החל מספטמבר 1966, לאחר ששונתה שנת לידתה ל- 1954.

גם בעדותה של המערערת עצמה לא היה כדי לשפוך אור על נסיבות שינוי גילה, שנעשה על ידי אביה. המערערת שביקשה להביא לעדות בני משפחה ואחים ויתרה על כך ובית המשפט קמא ראה בכך משום כרסום בגרסתה.

5.המערערת חזרה וטענה כי שגה בית משפט קמא כאשר התעלם מהרשום בתעודת העולה והדרכון שהציגה המערערת וכן התעלם מכך שהוכיחה שלמדה בבית הספר באותה כיתה עם ילדי שנת 1951. לטענתה יש בתיעוד האמור כדי לבסס טענתה ששינוי הגיל שביצע אביה בעת שהיתה קטינה אינו תואם את גילה האמיתי.

עוד טענה המערערת כנגד קביעת בית המשפט קמא אשר נתן משקל לשינוי הגיל שנעשה על ידי אביה, על בסיס חוות דעת רנטגנולוג כשלטענתה אין המדובר בחוות דעת רפואית ולא היה נכון לזקוף זאת לחובתה של המערערת.

כמו כן טענה המערערת, כי שגה בית משפט קמא כאשר זקף לחובתה העדר הסבר לפנייתו של אביה המנוח לצורך תיקון גילה. לטענתה מעולם לא ידעה על עצם תיקון הגיל שביצע אביה בהיותה קטינה וכי כל העובדות ההיסטוריות נודעו לה רק לאחר פטירת אמה ומציאת המסמכים שהיו מצויים בביתה.