עמ"ק 2802-06 עיריית נתניה נ' עמירי

בפני בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע צו בית המשפט להריסת והתאמת בניה בלתי חוקית ולהארכת תוקף ההתחייבות עליה חתמה הנאשמת על פי גזר דין שניתן נגדה.

מדובר בצו אשר ניתן במסגרת תיק עמ"ק 782/99 ביום 4.2.01 על פי הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים ואשר ביצועו נדחה ליום 4.2.03.

מאז המועדים האמורים הוגשו נגד המבקשת שני כתבי אישום נוספים בגין אי קיום הצו השיפוטי האמור – בתיק עמ"ק 5217/03 ובתיק דנן, בשניהם הורשעה המבקשת בעבירות שיוחסו לה והוטלו עליה עונשים נוספים.

כעת עותרת המבקשת לעיכוב ביצוע הצוים מיום 4.2.01, בהמשך לבקשה קודמת שהוגשה על ידה ביום 2.3.12 ונדחתה ועוד בקשה שהוגשה על ידה ביום 5.7.12 אך לא הוכרעה.

נימוקי הבקשה, בקצירת האומר, הינם מצבה הקשה של המבקשת, הנסיבות שבעטין לטענתה הורשעה שלא כדין, מאמצי ההכשרה שבצעה עד כה וכן אישורן של תקנות המאפשרות לה – לטענתה – להכשיר עתה את הבניה הקיימת.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

תחילה מן הנימוק שבניגוד לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט – 2008 יש לתמוך בקשה שכזו בתצהיר, לרבות תצהיר איש מקצוע בנוגע למצב התכנוני והליכי התכנון הנוגעים למקרה זה.

אולם, אם לא בכך די, הרי שגם לגופה של הבקשה דינה להדחות.

כאמור לעיל, מדובר בצוים אשר יצאו מלפני בית משפט לפני שנים רבות וטרם קויימו, הגם שהמבקשת הורשעה יותר מפעם אחת בעבירות של אי קיומם.

אין, כמעט, צורך לציין כי טיעונים כנגד עצם הרשעת המבקשת אין מקומם בבקשה כגון זו שבפני.

כפי שציינה המשיבה בתגובתה – נסיונות הכשרה של המבקשת את הבניה באמצעות הגשת תב"עות מתאימות נדחו על ידי הועדות לתכנון ובניה וועדת הערר והמשיבה אף תמכה תגובתה בהעתקי ההחלטות הרלוונטיות.

כעת מצביעה המבקשת על שינוי בתקנות אשר יכול ויאפשר את אישור התב"ע המבוקשת על ידה.

דא עקא, פסיקת בתי המשפט קבעה כבר במקרים רבים את ההלכה על פיה המבקש לעכב ביצוע צו הריסה בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבניה צריך להראות – על מנת שבקשתו תענה בחיוב – כי קבלת ההיתר הינה בהישג יד.

כך למשל, בע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' נ. מדינת ישראל (9.2.2010), עת נימק את החלטתו לדחות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה אף הוא ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לעכב ביצועו של צו, כאשר במקרה ההוא מדובר היה בצו איסור שימוש חורג במבנים, קבע בית המשפט העליון מפי כב' השופט יצחק עמית כי (ההדגשה שלי – א.ב.) –

"המבקשים לא הוכיחו שההיתר לשימוש החורג החדש נמצא בהישג ידם (רע"פ11196/04  עזיזיאן נ' חולדאי (לא פורסם, 3.1.05). זאת, בנוסף לשיהוי הרב בהגשת הבקשה הנוכחית לוועדה המקומית לתכנון ובניה,  בהתחשב בכך שההליכים בתיק נמשכו כעשר שנים (ראו רע"פ 974/07 אלשמאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) 15.2.07, רע"פ 3774/04 אלסאנע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.04))."

המהלך עליו מצביעה המבקשת במטרה להכשיר את המצב הקיים, הנובע – לכאורה – מתקנות חדשות אשר אושרו, ספק מה תהיה תוצאתו הסופית, במיוחד כאשר המבקשת אפילו לא טרחה לצרף תצהיר מטעם איש/אשת מקצוע אשר יחוו דעה בענין זה ואף מעיון במסמכי ההתקשרות עם האדריכלית אשר צרפה לבקשתה לא ניתן להסיק מידע אודות סיכויי מהלך שכזה, וקל וחומר שאין לדעת כמה זמן ימשך הליך שכזה אף אם יש לו סיכוי.