פלונית ופלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה

עניינו של הערעור שלפניי בפסק דינו של בית הדין לעררים מיום 4.11.20, שדחה ערר כנגד החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות), להפסיק את ההליך להסדרת מעמד המערער מכוח נישואיו למערערת, אזרחית ישראלית, לאחר שנמשך ברציפות 6 שנים וחצי, וזאת מן הטעם כי בני הזוג לא עמדו בנטל הדרוש להוכחת כנות הקשר.

עיקרי העובדות שלעניין

1. המערערת, הגב' פלונית, הינה אזרחית ישראל, ילידת 1965 (להלן: המערערת או פלונית). המערער, פלוני (להלן: המערער או פלוני), הינו בן זוגה של המערערת. המערער יליד 1978, אזרח חוף השנהב (נספח מע/3 המצורף לערעור) (להלן יחדיו: המערערים). המערערת רשומה כנשואה למערער מיום 26.1.2018. יצוין, כי תעודת הנישואין לא צורפה כנספח לערעור, אך נישואי המערערים אינם שנויים במחלוקת.

2. המערער, נכנס לישראל שלא כדין דרך גבול מצרים ביום 30.5.2007. עוד באותו יום, נעצר המערער, הובא לשימוע בפני ממונה ביקורת גבולות, במסגרתו טען כי הגיע לישראל להתפרנס. לפיכך הוצא נגדו צווי הרחקה ומשמורת והוא הועבר למשמורת (פרוטוקול השימוע וצווי ההרחקה והמשמורת צורפו כנספח א' לתגובת הרשות).

בקשות המקלט של המערער וההגנה הקבוצתית לאזרחי חוף השנהב

3. ביום 1.7.2007 הגיש המערער בקשה למקלט בישראל בנציבות האו"ם לפליטים, ועל כן שוחרר ממשמורת עד למתן החלטת נציבות האו"ם לפליטים בבקשתו; לטענת הרשות, עולה מרישומיה כי ביום 10.3.2008 נדחתה בקשת המקלט של המערער ע"י נציבות האו"ם לפליטים והוחלט כי עליו לצאת מישראל עד ליום 24.3.2008 (לא צורפה אסמכתא לעניין זה).

4. ביום 26.11.2008 נעצר המערער בשנית והובא לשימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות. הוא נשאל האם קיבל את החלטת הסירוב בעניינו והשיב בשלילה במסגרתו טען כי עודנו מטופל ע"י נציבות האו"ם לפליטים והגיש ערעור על החלטה הדוחה את בקשתו למקלט. עוד טען כי ברשותו מכתב הגנה מהאו"ם, אותו הוא מחדש מידי 3 חודשים. משכך, תוקנו צווי ההרחקה והמשמורת והוחלט לשחררו בכפוף להחתמה דו שבועית במשטרת ההגירה (פרוטוקול השימוע וצווי ההרחקה והמשמורת צורפו כנספח ב' לתגובת הרשות).

5. ביום 5.5.2009 פנה המערער ליחידת האכיפה של הרשות וביקש להקל בתנאי שחרורו, כך שיופחת מספר ההתייצבויות שלו במשטרת ההגירה; ביום 6.5.2009 נדחתה בקשתו (הבקשה והחלטת הרשות צורפו כנספח ג' לתגובת הרשות).

6. על פי טענת הרשות עולה מרישומיה כי ביום 21.6.2009 נדחה ערעורו של המערער ונקבע כי עליו לצאת מישראל עד ליום 30.7.2009 (גם לכך אין כל אסמכתא). כיון שמדובר בדחיית ערעור ללא אסמכתא, אין מקום להתייחס לעניין.

7. ביום 21.12.2009 נעצר המערער בשלישית עת הגיע להחתמה, בהמשך לכך הועבר לשימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות, במסגרתו טען כי קיבל את ההודעה כי בקשתו נדחתה, כי פנה לעורך דינו, עו"ד תומר ורשה, ועורך דינו הנחה אותו לשלוח לו מסמכים שונים כדי שיוכל לפנות בעניינו לרשות. עוד הנחה אותו בא כוחו להמשיך להגיע להחתמות ללא חשש על אף שביקש שלא להיות מוחזק במשמורת עד לטיפול ע"י בא כוחו, הוחלט על החזקתו במשמורת (פרוטוקול השימוע וצווי ההרחקה והמשמורת צורפו כנספח ד' לתגובת הרשות). ביום 24.12.2009 שוחרר המערער ע"י בית הדין לביקורת משמורת (על פי האמור בערעור הוגשה עתירה נוספת בעניינו – עת"מ 1126/09) אך זו לא צורפה לערעור.