עמ"נ 5431-05-14 אהרון נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטת המזכירה הראשית להפקדת עירבון בגובה 5,000 ש"ח, בגדר ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם התשנ"ב - 1992 (להלן: "ועדת הערר" ו"חוק התגמולים" או "החוק" בהתאמה) מיום 6.3.14, אשר דחתה את בקשת המבקשת להכיר בה כאסירת ציון.

לטענת המבקשת בשנים 1971-1981, עבדה המבקשת בשירות הסוכנות היהודית כמורה ולימדה עברית במספר כפרים באתיופיה. לטענתה, המבקשת ניצלה את עבודתה כמורה לגיוס ושכנעה 6 תלמידות לצאת למסע עליה לארץ ישראל דרך קניה. במהלך המסע הגיעו המבקשת ותלמידותיה לעיר "מויאלה" על גבול קניה שם נתפסו ונאסרו לתקופה של 6 חודשים. על פי טענתה, עונתה המבקשת עינויים קשים בתקופה זו. וועדת הערר דחתה את בקשתה של המבקשת להכיר בה כאסירת ציון מן הטעם שלא הוכח בפניה כי לימוד עברית ותורה היוו פעולה אסורה באתיופיה באותה תקופה וכי המבקשת נכלאה בשל ניסיונותיה לחצות את הגבול. המבקשת הפנתה לפסק הדין שניתן לאחרונה בע"ר (י-ם) 45276-10-13 פנינה לגיסה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.11.13) (להלן: "עניין לגיסה")), שם נקבע כי לנוכח מהות ההליך, שעניינו התייחסות המדינה למי שפעל למענה וסבל בשל כך, ראוי שלא לחייבו בערובה להבטחת הוצאות המדינה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה המבקשת לא הציגה כל ראייה בדבר מצבה הכלכלי ודי בכך בכדי לדחות את הבקשה. עוד טוענת המשיבה כי אכן בשונה מפסק הדין שניתן בעניין לגיסה, שם הוכרה המבקשת כאסירת ציון על תנאי, במקרה דנן לא הוכרה כלל המבקשת כאסירת ציון תוך הנמקה כי לא היה בלימוד עברית ותורה בבית ספר יהודי משום פעילות אסורה וכי המבקשת נאסרה בגלל ניסיונה לחצות את הגבול. עוד טוענת המשיבה כי אין באמור בפסק הדין בעניין לגיסה, אשר ניתן בפני ערכאה מחוזית, בכדי לשנות את הקבוע בהוראות הדין. בנוסף טוענת המשיבה כי הערעור משולל סיכוי וכי עניינה של המבקשת נידון ודחה בפני 3 ערכאות.

המבקשת בתגובה לתשובת המשיבה הפנתה לפסק הדין שניתן ברע"א 8098/01 רחמים נגד ליגד (מיום 21.11.01) (להלן: "עניין רחמים") שאוזכר בפסק הדין בעניין לגיסה, שם נקבע כי ניתן להגיש השגה על החלטת המזכיר הראשי בלי קשר לסיכויי ההליך או למצבו הכלכלי של המבקש, וזאת כאשר העירבון שנקבע חורג בתכליתו מתכלית הפקדת העירבון. במקרה דנן טוענת המבקשת, אין הצדקה לחייבה בעירבון וזאת לנוכח מהות ההליך. המבקשת התייחסה גם לפגמים שנפלו בהרכב הוועדה וחלקה על הקביעה כי אין בלימוד עברית בכדי להוות פעילות ציונית נלוות למאסר המביאה את עושיה בגדר אסיר ציון.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את הבקשה, וכן את תגובת המשיבה (המתנגדת לבקשה) ואת תשובת המבקשת נחה דעתי כי דינה להתקבל.

תכלית העירבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. כאשר מוגשת בקשה למתן פטור מעירבון, ישקול בית המשפט את מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , 17.10.2007; רע"א 2630/10 עמוס וסרמן נ' אילנה פורט , 22.8.2010).

לעומת זאת, כאשר עסקינן בבקשה לעיון חוזר בהחלטת המזכיר הראשי בדבר גובה העירבון, נקבע כי ניתן להגישה "בלא קשר לסיכויי ההליך או למצבו הכלכלי" ולפיכך הטענה העומדת ביסוד הליך זה אינה נעוצה במצבו הכלכלי של המבקש, אלא בחריגה של שיעור העירבון שנקבע מתכלית הפקדתו של הערבון. (וראו לעניין זה תקנה 430סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984(להלן: "התקנות"); עניין רחמים לעיל; בש"א (ת"א) 19980/08 דורון טל נ' יונה גרשי (ניתן ביום 16.12.2008); עניין לגיסה לעיל, בפסקה 6).

בפנינו עתירה על החלטת וועדת ערר לפי חוק התגמולים לאסירי ציון. עד לאחרונה נידונו השגות על וועדת הערר אלה בפני ביה"ד לעבודה, שם פטורים היו העוררים מהפקדת עירבון. עם כניסתו לתוקף של תיקון 6 לחוק התגמולים, נקבע כי ערעור על החלטות הוועדה ידון בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. תיקון זה בוצע מאחר ועד לאותו תיקון ערעורים אלו נשמעו בפני בית הדין לעבודה מתוקף סמכותו הייחודית לדון ולפסוק בכל "תובענה" לפי חוק אסירי ציון, ואולם זכות הערעור על וועדת הערער לא הייתה מעוגנת בחוק באופן מפורש (סעיף 20 לתגובת המשיבה לבקשה). משנקבעה סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בערעורים אלה, הוחלו על ההליך תקנות סדר הדין האזרחי, בהם החובה להפקדת עירבון.