פס"ד בערר לרשום את הנכד במרשם האוכלוסין הישראלי

[עותק מותר לפרסום לפי החלטה מיום 22.3.2016]

1. ערעור זה מכוון נגד החלטת בית הדין לעררים מיום [...]. בהחלטה זו דחה בית הדין לעררים ערר שהגישו העוררים נגד החלטת המשיב – שבה נדחתה בקשת המערער 1 לרשום את נכדו, הוא המערער 2, במרשם האוכלוסין הישראלי.

רקע רלבנטי

2. עיקר העובדות אינו שנוי במחלוקת: המערער 1, שהוא כאמור סבו של המערער 2, הוא תושב קבע בישראל. אביו של המערער 2 הוא תושב קבע בישראל אולם הוא מצוי במאסר ממושך ביותר לאחר שהורשע בביצוע עבירות בטחון (גזר דין מיום [...]). אותו אב של המערער 2, נישא לתושבת האזור (ביום 2.7.1995). לבני הזוג שלושה ילדים: שניים – הגדולים יותר – רשומים במרשם האוכלוסין בישראל. רישומם זה נעשה עוד קודם להרשעתו וגזירת דינו של האב. הילד השלישי של בני הזוג – הוא המערער 2 כאמור – נולד בירושלים ביום 7.11.2002.

3. בקשה ראשונה לרישום המערער 2 במרשם האוכלוסין הוגשה עוד בשנת 2003. בקשה זו נדחתה. הוגשה לבית משפט זה עתירה נגד החלטה זו. העתירה נדחתה (עת"מ [...] מיום [...] כב' השופטת מ' ארד, סגנית הנשיא (כתוארה אז)). בפסק דין זה עמד בית המשפט לעניינים מינהליים על כך שהרישום המבוקש מכוח תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974 – מטרתו היא שמירה על התא המשפחתי ושלום הילד, ואין מטרת התקנה להקנות רישיון ישיבה בישראל מכוח לידה גרידא. צוין עוד, שהכלל הוא לכן שהמעמד המוענק לקטין יהא מעמדו של הוריו. במקרה דנן, כך צוין, אבי הקטין (אביו של המערער 2) שוהה בבית סוהר תקופה ארוכה ובה בעת לאמו אין רישיון ישיבה בישראל. בית המשפט לעניינים מינהליים הוסיף וקבע בפסק הדין שתקנה 12 אינה מונעת במקרים מיוחדים ויוצאי דופן לבחון מרכז חיים של קרוב אחר אשר במשמורתו החוקית נמצא הקטין. אולם הוסף ונקבע, שבעתירה שנדונה לא נטען שאמו של הקטין איננה כשירה לגדל את בנה. לאם אין רישיון לישיבת קבע. נפסק שאין אפוא להתערב בהחלטת שר הפנים שלא להתחשב במעמדו של הסב וממילא שלא לרשום את הקטין במרשם האוכלוסין מכוח מעמדו של הסב.

4. על פסק דין זה של בית המשפט לעניינים מינהליים הוגש ערעור לבית המשפט העליון. ערעור זה נמחק בהסכמה (עע"ם [...] מיום [...]). צוין עם זאת בפסק דינו של בית המשפט העליון ש"מוסכם על הצדדים כי ניתן להגיש בקשה חדשה לרשות המוסמכת וזאת על בסיס הטענה כי הוצא באפריל 2004 צו אפוטרופסות שניתן לסבו של הקטין, המקנה לו על פי הנטען זכות להירשם במרשם האוכלוסין. הבקשה תישקל לגופה על ידי הרשות המוסמכת".

צווי האפוטרופסות

5. כנזכר בפסק דינו של בית המשפט העליון, ניתן עוד קודם לו צו אפוטרופסות של בית הדין השרעי. המדובר בצו מיום [...] שבו נקבע ש"לטובת הקטינים מחליט בית הדין להיעתר לתביעה ולמנות [את הסב ואת האם] כאפוטרופסים שרעיים על הקטינים" (הכוונה לשלושת הקטינים, כלומר המערער 2 ושני אחיו הגדולים יותר). אולם בהמשך, ניתן צו אפוטרופסות נוסף. צו זה הוא מיום [...]. המדובר, לפי ההחלטה של בית הדין השרעי, בתביעה שהגיש הסב (המערער 1) לבית הדין. לפי ההחלטה הנתבעים בתביעה זו הם האם והאב. נטען בתביעה שהאב שפוט לתקופת מאסר ארוכה, ואילו האם נטשה את בית הסב ואת הילדים הקטינים והיא עברה לבית הוריה תוך שהסב הוא זה שמטפל בקטינים ודואג לצורכיהם. לפי נוסח ההחלטה, הסב ביקש מבית הדין השרעי החלטה בדבר חזקתו על הקטינים. צוין בהחלטה של בית הדין השרעי שהאם לא נכחה בדיון ובית הדין המשיך בהליכים בהיעדרה. אף התבקש מלשכת הרווחה לתת תסקיר סעד. התסקיר התקבל ולאורו החליט בית הדין ש"התובע [...] [המערער 1] הינו המשמורן והאפוטרופוס של נכדיו הקטינים...". בכל הקשור לתסקיר הסעד עצמו – נפרט את האמור בו בהמשך פסק הדין.

ההחלטה הנוספת של המשיב