עמ"נ 27761-05-14 אגניהו נ' משרד לקליטת עלייה

מבוא

1. המערער, יליד 1972, עלה לישראל מאתיופיה בשנת 1991. לטענת המערער נטל חלק בפעילות ציונות בארץ מולדתו וכתוצאה מפעילותו נעצר ונאסר למשך תקופה של שנה. ביום 5.5.08 פנה המערער בבקשה להכרה ולקבלת תגמולים לאסיר ציון וזאת מכוח חוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב – 1992 (להלן: "החוק"). פנייתו של המערער נדחתה על ידי ועדת הרשות וערר שהגיש לוועדת הערר נדחה גם הוא. המערער פנה בערעור לבית משפט זה (עמ"נ (י"ם) 18018-02-13, להלן: "הערעור הראשון"). על פי פסק הדין שניתן הוחזר הדיון לוועדת הערר לצורך בחינתה של שאלת פעילותו הציונית העצמאית. ועדת הערר שבה על קביעתה, כי המערער אינו זכאי להכרה כאסיר ציון, ומכאן הערעור.

    

2. לאחר שנסקור בקצרה את ההליכים שהתנהלו ואת הקביעות שניתנו בגדרם, נבחן את טענות המערער והמשיבה – שבסופו של דבר מתמקדות בשאלה אחת: האם יש לראות במעשיו של המערער בעת שהיה נער באתיופיה כממלאים אחר דרישת קיומה של "פעילות ציונית".

    

   ההליכים שהתנהלו

    

3. בבקשתו (נספח מש/1 לתיק המוצגים של המשיבה) ציין המערער כי סוג הפעילות הציונית שביצע היה "תאום מקום מפגש – זמנים". באשר לתקופות המעצר הוא נקב בתקופות שונות שבהן היה עצור – אשר הארוכה מבניהם היא בשנים 1988-1989. בתיאור פרטי האשמה נכתב "בריחה ממדינה". תקופות מעצר אחרות היו למספר ימים בכל פעם וזאת בגין פעילותו הבלתי חוקית. לטופס הבקשה צרף המערער מסמך מפורט שבו תאר את פעילותו:

    

   "בשנת 1987 הייתי לומד בעיר הקרובה לכפרי הנקראת מקסנ'ת במרחק .

    

   בעקבות גל ההתעוררות לעלות לארץ ישראל בקרב יהודי אתיופיה, הייתי אחד הפעילים שהיו באותה תקופה שתפקידם העברת מסרים (תיאום מקום מפגש, תיאום זמנים) בין כל הפעילים היהודים שתכננו לעלות לארץ הקודש.

    

   פעילות זו התבצעה בעיר מקסנ'ת שבה למדתי ונעשתה