עמ"נ 2441-06-15 זהור רג'בי, האני גאבר, מהנד גאבר, מהדי גאבר נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

ערעור מנהלי על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "בית הדין" או "בית הדין לעררים") מיום 29.4.15 הדוחה את בקשת המערער להסדרת מעמדו בישראל.

הרקע לערעור

1.מערער 2 (להלן ולעיל: "המערער") נולד באזור ביום 10.4.90, והוא כיום כבן 25 שנה. אמו, מערערת 1 (להלן: "המערערת") הינה תושבת קבע בישראל, אשר התגרשה בשנת 2002 מאביו של המערער, שהינו תושב האזור.

2.ביום 27.12.05, בהיות המערער כבן 15 שנה, הוגשה בקשה להסדרת מעמדו בישראל, מכוח נוהל "איחוד משפחות" של משרד הפנים. הבקשה אושרה ביום 9.4.06, באופן שהונפק למערער היתר שהייה של מפקדת התיאום והקישור (להלן: "היתר מת"ק") אשר התחדש מעת לעת עד ליום 22.3.11, אז הודיע המשיב למערער כי הוא שוקל לסרב לבקשתו לאיחוד משפחות. זאת, בהתאם להמלצת משטרת ישראל, מאחר שהתברר כי המערער הורשע בשנת 2008 בגין גניבה והועמד בתקופת מבחן, כאשר בחודש אוקטובר 2010, ובמהלך תקופת המבחן, נפתח כנגדו תיק פלילי נוסף בגין השתתפותו בהתפרעויות וידוי אבנים לעבר כוחות משטרה. לאחר דין ודברים בין המערער למשיב, הודיע המשיב למערער ביום 26.7.11 על סירוב לבקשתו לאיחוד משפחות, וזאת "מטעמים פלילים", נוכח המידע שהתקבל מהמשטרה אודות הפעילות הפלילית המיוחסת לו.

3.לאחר החלטה זו, נותר המערער לשהות בישראל באופן בלתי חוקי וללא אשרה. בחלוף כשלוש שנים, ביום 15.12.14, פנה המערער למשיב ב"בקשה לעיון מחדש" בהחלטתו מיום 26.7.11. ביום 5.1.15 הודיע המשיב למערער כי הואיל וההחלטה בעניין ניתנה לפני למעלה משלוש שנים, לוקה בקשת המערער בשיהוי ניכר, ולא ייערך דיון מחודש בהחלטה. על החלטה זו הגיש המערער ביום 2.2.15 ערר לבית הדין לעררים. המשיב הגיש מנגד בקשה למחיקת הערר נוכח השיהוי הניכר בהגשתו. ביום 29.4.15 ניתנה החלטת בית הדין לעררים המורה על דחיית הערר. בית הדין קבע כי אין לקבל את הגדרת הבקשה מיום 15.12.14 כ"עיון חוזר", אשר הוגדרה כך רק על מנת שניתן יהיה לקשור אותה לבקשה שהוגשה בהיות המערער קטין בן 15. אותה בקשה מיום 15.12.14 אינה אלא בקשה חדשה של מי שמלאו לו זה מכבר 24 שנה, אשר אין חולק כי לא ניתן לבקש עבורו בקשה חדשה לאיחוד משפחות, מכיוון שאינו עוד קטין. מכל מקום, אף בקשת המערער "לבחון מחדש" את ההחלטה מיום 26.7.11 לוקה בשיהוי כבד ובלתי סביר כאשר המערער לא נתן אף לא הסבר קלוש לשיהוי זה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

עיקרי טענות הצדדים

4.ראשית טען המערער כי הוא אינו מנוע מלהגיש בקשה לעיון מחדש או ערר, למרות חלוף הזמן. זאת, שעה ש"עקרון סופיות הדיון" אינו חל לגבי החלטה מנהלית באותו אופן שבו הוא חל בנוגע להחלטה שיפוטית. בנוסף, בניגוד לקביעת בית הדין, לא חל כל שיהוי בנסיבות העניין. במשך השנים התנהלו נגד המערער הליכים פליליים, והוא המתין עד שיסיים לרצות את עונשו, לכן הלכה למעשה לא התעכב בהגשת הבקשה למשיב. עוד טען המערער כי טעה בית הדין בהחלטתו שלא לדון בערר לגופו, ואין מקום לשלילת זכותו לרישיון לישיבת קבע מטעמים פליליים, זאת להבדיל מטעמים ביטחוניים. מה גם, הרשעתו כשלעצמה אינה יכולה לשלול ממנו את הזכות לקבל מעמד של קבע, שכן זכות זו התגבשה עוד לפני שנפתח תיק פלילי נגדו. כמו כן, על המשיב היה להביא בין שיקוליו את הרקע האישי של המקרה, מה שלא נעשה כן בעניינו.

5.המשיב, מטבע הדברים, תמך את יתדותיו בהחלטת בית הדין. הוא הוסיף כי יש לדחות את הערעור על הסף ולוּ בשל חוסר ניקיון כפיים מצד המערער אשר שוהה בישראל באופן בלתי חוקי מאז יום 22.3.11, עת פג תוקף היתר המת"ק האחרון שניתן לו. כמו כן, חזר המשיב והדגיש כי בקשת המערער – כמו גם הערר שהוגש על ידו – לוקים בשיהוי כבד ביותר, בחלוף למעלה משלוש שנים לאחר שהתקבלה ההחלטה לסרב לבקשתו.

דיון והכרעה

6.בקשת המערער נסובה על הוראות סעיף 3א לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: "הוראת השעה"), הקובע, החל ממועד תחולת תיקון מס' 1 להוראת השעה, כי:

"על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים, לפי שיקול דעתו -

(1) ...