עמ"מ 1623/16 פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערעור לפי סעיף 5(ד) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: החוק או חוק כליאת לוחמים בלתי חוקיים), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ואגו) בלב"ח 20/15 מיום 27.12.2015, להותיר את צו הכליאה שהוצא נגד המערער על כנו.

השתלשלות האירועים

2. המערער נעצר ביום 8.11.2015, כאשר הגיע משטח רצועת עזה למעבר ארז, כשבידיו היתר כניסה כדין לשם טיפול רפואי בבית החולים הדסה עין כרם. המערער נחקר על ידי כוחות הביטחון בחשד לחברות בהתאגדות בלתי חוקית, מגע עם סוכן חוץ וקשירת קשר לפשע במטרה לפגוע בביטחון המדינה. מיום 9.11.2015 ועד ליום 6.12.2015, נמצא המערער במעצר מכוח צווים שיפוטיים.
3. ביום 6.12.2015 הוצאה על ידי קצין מוסמך הוראת כליאה זמנית לפי סעיף 3(א) לחוק, לכליאתו של המערער למשך 96 שעות. ביום 8.12.2015 הודע למערער על ידי קצין מוסמך בדבר הוצאת הוראת הכליאה הזמנית נגדו ועל הכוונה להוציא נגדו צו כליאה, וניתנה לו האפשרות להשמיע את טענותיו – בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 3(ב)(1) לחוק. המערער טען כי אינו מעורב בפעילות טרור נגד ישראל ודחה את הטענות שהושמעו כי הוא לוחם בלתי חוקי. המערער ציין כי אחיו אמנם היה מעורב בעבר בפעילות טרור ואף ישב בכלא הישראלי, אך הדגיש כי לו עצמו לא היה כל קשר עם מעשים אלו.
4. ביום 9.12.2015 הוצא נגד המערער צו כליאה לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק על-ידי האלוף (במיל') יפתח רון טל, מכוח סמכות שהואצלה אליו על ידי הרמטכ"ל דאז, רב אלוף גבי אשכנזי, לפי סעיף 11(א) לחוק (להלן: צו הכליאה(. ביסוד צו הכליאה עמדה עמדת המשיבה כי המערער הוא לוחם בלתי חוקי כהגדרתו בחוק, נוכח היותו פעיל בכיר של ארגון "הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני" (להלן: הארגון) – שהוא ארגון הנחשב "כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל" לפי הוראת סעיף 2 לחוק – ונוכח מעורבותו בפעילות צבאית של הארגון והימצאותו בקשר עם פעילים בכירים מהזרוע הצבאית והארגונית שלו. כן סברה המשיבה כי שחרורו של המבקש יפגע בביטחון המדינה.
5. ביום 22.12.2015 הובא המערער לבחינת עניינו בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק. לאחר שבחן את חומר הראיות הגלוי והחסוי שהוצג לו על ידי המשיבה – ואשר כלל חוות דעת חסויה מטעם שירות הביטחון הכללי – ולאחר שעורך חוות הדעת נחקר על ידי בא-כוח המערער, בית המשפט המחוזי אישר את המשך כליאתו של המערער. בהחלטתו, בית המשפט המחוזי דחה טענות מקדמיות הנוגעות לעצם השימוש בסמכות להוציא צו כליאה לפי חוק כליאת לוחמים בלתי חוקיים. ראשית, בית המשפט מצא כי בחירתה של המשיבה להשתמש במסלול זה חלף ניהול הליך פלילי רגיל נעשתה כדין, וזאת מפאת היעדרה של תשתית ראייתית שעל בסיסה ניתן יהיה להגיש כתב אישום. כן קבע בית המשפט המחוזי כי ככל שעניינו של המערער נופל לגדר חוק כליאת לוחמים בלתי חוקיים, אין כל פגם בבחירת המשיבה במנגנון זה ולא בהוראות חוק אחרות המאפשרות מעצר מנהלי במתווים חלופיים.
6. לגופו של צו הכליאה, בית המשפט המחוזי קבע כי החומר הסודי מאשש את עמדת המשיבה כי המערער הוא לוחם בלתי חוקי, כהגדרתו בחוק, במסגרת הארגון. כן הדגיש בית המשפט כי החומר שנאסף בעניינו של המערער הוא מגוון, רלבנטי להווה ומוצלב בחלקו, וכי יש בו כדי לבסס את המסקנה לפיה אם ישוחרר המערער, הדבר יביא לפגיעה בביטחון המדינה. נוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי מצא כי צו הכליאה הוצא כדין וכי הוא מבוסס על תשתית מספקת ומבוססת. מכאן הערעור שלפניי.

נימוקי הערעור

7. בערעורו, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי יש להותיר את צו הכליאה על כנו. לשיטתו, בית המשפט המחוזי לא קיים דיון אפקטיבי בטענות כנגדו; לא התייחס בהחלטתו לנתונים המעידים כי מסוכנותו מצדיקה את מעצרו; ולא נתן מענה לתמיהות שעלו מן החומרים שהוגשו בפניו.
8. לדידו של המערער, נמנעה ממנו הגנה ראויה מפני הטענות כלפיו, משלא קיבל במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי מענה לשאלותיו ביחס לחומר החסוי: מידת עדכניותו, היקפו ומהימנותו, וכן טיב הפעילות ואופי המסוכנות המיוחסת לו בחומר זה. המערער מוסיף כי במהלך חקירתו של איש שירות הביטחון הכללי, עורך חוות הדעת החסויה, בית המשפט המחוזי העלה תהיות לגבי ייחוסו של מסמך ספציפי למערער, שכן השם שהיה רשום בו היה של אדם אחר שלו אין קשר לפרשה. לעמדת המערער, אף שהעלה את העניין בסיכומיו, בית המשפט המחוזי לא התייחס לסוגיה זו בהחלטה. עוד מציין המערער כי בית המשפט המחוזי לא ערך דיון במעמד צד אחד בחומר החסוי, וזאת חרף התהיות והספקות שעלו מחקירתו של איש שירות הביטחון הכללי.
9. המערער מוסיף וטוען כי אין לו קשר למיוחס לו וכי הוא אינו מעורב בפעילות טרור במסגרת הארגון. לחיזוק טענתו, הוא מפנה לכך שמעצרו אינו מאופיין בתוצאות המלוות מעצרים בנסיבות דומות של פעילים בכירים: הוא לא זכה לכל התייחסות בשטח ולא הורגשה תסיסה ביחס אליו; לא הביא לפעולות תגמול; לא הוזכר בכלי התקשורת; וסנגור מטעם הארגון לא נשלח לייצג אותו. לדידו, המידע המודיעיני הקיים בעניינו אינו עדכני, ואין בו כדי לבסס מסוכנות אינדיבידואלית מצדו לביטחון המדינה – בפרט נוכח האפשרות כי הוא כלל אינו מתייחס אליו, כאמור לעיל. המערער חוזר ומציין בעניין זה כי אחיו היה מעורב בפעילות במסגרת ארגוני טרור בעבר, אך מטעים כי הוא עצמו התנער מפעילותו של אחיו ולא תמך בו בכל דרך. לטעמו, ייתכן כי מעצרו מבוסס על חומר הנוגע לבני משפחתו ולא אליו ישירות. לבסוף, המערער מדגיש כי הוא נעדר עבר פלילי, וכי הוא הגיע לארץ כדי לקבל טיפול רפואי על פי היתר כדין. לטענתו, לא יעלה על הדעת שזרוע אחת של המדינה תאשר לו להיכנס לארץ, בזמן שזרוע אחרת תקבע כי נשקף ממנו סיכון לביטחון המדינה, המחייב את החזקתו במעצר לפי חוק כליאת לוחמים בלתי חוקיים. נוכח כל האמור, המערער סבור כי לא הוכח שהוא לוחם בלתי חוקי, ועל כן הוא מבקש כי אורה על בטלותו של צו הכליאה.