ביטול מגבלות על קטין שהורחק ממשחקי כדורגל

מבוא

1. בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמואל הרבסט), מיום ז אב תשע"ה (23.7.15), במסגרת תיק מ"י 47290-07-15 (שנדון יחד עם 11 תיקים אחרים, שמוספרו על פי מספר התיק הראשון שבהם, מ"י 41985-07-15 מדינת ישראל נ' א' ד'; להלן – "ההחלטה").

2. החלטה זו התייחסה לבקשה של המדינה נגד 12 משיבים, להרחיקם ממשחקי כדורגל, למשך עונת משחקים, או שתי עונות, וזאת עקב אירועי אלימות, שלטענת המדינה, ביצעו המשיבים – וביניהם העורר שבפניי – ביום 15.7.15, במשחק כדורגל שהתקיים בבלגיה, בין בית"ר ירושלים לשרלרואה.

3. בית משפט השלום נענה לבקשת המדינה, והורה על הרחקת העורר ממגרשי ספורט במשך עונת המשחקים 2015/2016.

ההחלטה נשוא הערר

4. בית משפט קמא קבע ביחס לעורר שבפניי (משיב 10 בפניו), את הממצאים העובדתיים הבאים (עמ' 16, שורות 7-8 להחלטה):

"משיב זה נצפה כאשר הוא מטיל חפץ בוהק, על אף שהוא מכחיש לחלוטין כי הטיל דבר מה בוער, וטוען כי מדובר ב'השתקפות של המצלמה' (שורות 44-46 להודעתו מיום 21.7.15)".

5. לאחר שבית משפט קמא נימק והסביר כי התקיימו התנאים להפעלת סעיף 17 לחוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008 (להלן – "החוק"), הוא הורה כי ביחס לעורר וביחס למשיבים האחרים, אשר כלשונו "נקשרו לאירועי האבוקות למיניהם", הדין הוא כי אלה "יורחקו מכל משחקי הכדורגל עד לסוף עונת המשחקים 2015/2016 בכל המפעלים, לרבות אימוני הקבוצות, משחקי גביע, טורנירים וכדומה" (עמ' 22, שורות 1-3 להחלטה).

6. בית משפט השלום מסביר כי אין אנו עוסקים בהעמדה לדין פלילי, וכי לא מדובר בבית משפט שלום בבריסל אלא בירושלים, וכי הסמכות המופעלת היא על פי החוק הנ"ל בלבד ובתחומו של אותו חוק (עמ' 12 להחלטה).

7. בית המשפט קבע, לפי פרשנות החוק, כי אירוע הספורט מתייחס גם לאותו משחק כדורגל בבלגיה (עמ' 13-14 להחלטה).

8. בית המשפט מעמיד את השאלה האם, על פי הראיות שנאספו, יש בסיס סביר לחשד שהעורר – כמו המשיבים האחרים – עלול להתנהג בעתיד באופן אלים או תוך הפרת הסדר הציבורי באירוע ספורט, עד כדי שצריך יהיה לשקול הגבלות או הרחקות, כדי למנוע את התגשמותו של החשש האמור (עמ' 14, שורות 8-10 להחלטה).