דבורקין נ' מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית משפט קמא ע"י כבוד השופטת שרון גרין במסגרתה קבעה, כי אין לה סמכות לדון בערר. הערר הוגש על החלטת הקצין הממונה לפיה האריך את מעצרו של החשוד למשך 24 שעות וזאת מתוקף סמכותו בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשכ"ו – 1996 (להלן:"החוק").

ב"כ העורר טוענים, כי הם מודעים לכך שקיימת מחלוקת בפסיקה באשר למקור הסמכות לפי סעיף 44 לחוק, אולם מפנים לפסיקה לפיה נתונה סמכות להתערב במקרים המתאימים. על כן לשיטתם, לא היה מקום לדחות את הבקשה וזאת מבלי להידרש לה לגופה. העוררים טוענים לנסיבות אישיות של העורר המצדיקות בנסיבות העניין לשחרר את העורר ממעצר גם בשלב מוקדם זה ועוד בטרם הובא העורר להארכת מעצר בפני שופט.

לאחר שעיינתי בנימוקי הערר ולאחר שבחנתי את החלטת בית משפט קמא מצאתי, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא והנימוקים שפירטה בהחלטתה מקובלים עלי בנסיבות העניין.

מאחר ומצאתי, כי לבית משפט קמא לא הייתה סמכות לדון בערר אזי, אין צורך בקבלת עמדת המשיבה ובקיום דיון נוסף במעמד הצדדים.

לקצין משטרה נתונה הסמכות על פי חוק להורות על הארכת מעצרו של חשוד למשך 24 שעות. נימוקי בית משפט מחוזי במסגרת מ"מ 45431-02-16 מדוע אין סמכות לבית משפט בשלב זה מקובלים עלי ואני מאמצת אותם וזו אף עמדתי.

בנוסף ולמעלה מהדרוש, גם על פי הפסיקה אליה הפנו ב"כ העוררים, לא מצאתי בנסיבות העניין, כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בשיקול הדעת של הקצין הממונה הנתון לו על פי חוק.

באשר לטענות שמעלה העורר לעניין קיומה של עילת מעצר, ברי, כי טענות אלו ייבחנו בבוא היום עת יובא העורר לדיון בהארכת מעצר ככל שיבקשו להאריך את מעצרו מעבר ל- 24 השעות הראשונות.

העורר מעלה טענות באשר למצבו הרפואי ברי, כי על המשיבה ליתן דעתה למצבו זה ולאפשר לו לקבל את התרופות הדרושות לו לצורך הבטחת בריאותו.

לאור האמור לעיל, מורה על דחיית הערר לאחר שלא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא, כי הוא נעדר סמכות.

המזכירות תמציא לאלתר לצדדים.