עמ"י 37703-06-14 כהן נ' מדינת ישראל

לפניי ערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש. לארי-בבלי) מיום 29.5.14 במ"י 19241-05-14, בה נדחתה בקשתו של העורר להקלה בתנאי מעצר הבית בו הוא נתון באופן שיתאפשר לו להתפלל בבית הכנסת הסמוך למקום מגוריו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום על ידי התביעה הכללית בארצות הברית, על פיו הוא מואשם כי בשנים 2000-2004 קשר קשר לביצוע עבירות ייצוא של פריטים צבאיים מארצות הברית, מן הסוגים הטעונים היתר משר החוץ; עבירות הלבנת הון בכך ששלח כסף מישראל ומדינות נוספות לארצות הברית כדי לאפשר רכישת הפריטים הללו על ידי סוכן בארצות הברית. כן מואשם העורר בשתי פרשיות יצוא בלתי חוקי של חלקי חילוף של מטוסי קרב, לאיראן, ומכירתם לאיראן ללא ההיתרים הנדרשים לכך בארצות הברית.

העורר נעצר בנמל התעופה בישראל ביום 12.5.14, שעה שהגיע לשם עם רעייתו בדרכו ללונדון. המעצר נעשה על פי פנייה של שלטונות ארצות הברית מיום 25.2.14, שקובלה בישראל ביום 3.3.14, כאשר צו מעצר לפי סעיף 6 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954, הונפק ביום 5.3.14.

נוכח חומרת המעשים המיוחסים לעורר ומחויבותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר למלוא התקופה המבוקשת, עד ליום 31.5.14, כאשר הובהר שהכוונה היא להגיש בקשה להכרזת העורר כבר הסגרה, לאחר שתתקבל מארצות הברית בקשת ההסגרה.

ביום 16.5.14 התקיים דיון בבית משפט זה לפני כב' השופטת ת. בזק-רפפורט בערר (עמ"י 26259-05-14) שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום להארכת מעצרו. בהחלטתו דחה בית המשפט את הערר, ברם הורה כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא בפיקוח ובאיזוק אלקטרוני, הפקדת ערבות בנקאית, ערבויות צד ג' והתחייבות עצמית וכן צו עיכוב יציאה מן הארץ.

בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה לבית משפט העליון (בש"פ 3511/14) – נדחתה ביום 19.5.14, ובאותו מועד שוחרר העורר למעצר בית בהתאם להחלטת בית משפט המחוזי.

עקב קשיים טכניים בהתקנת האיזוק בביתו של העורר, התקיים דיון בנושא זה בבית משפט השלום ביום 21.5.14 (כב' השופט י. מינטקביץ), בו הקבע בהסכמה כי האיזוק יותקן בקומה הרביעית של ביתו בלבד, ותנועתו של העורר יוגבל בהתאם.

לקראת מועד פקיעת צו המעצר בעניינו של העורר, הגישה המדינה ביום 28.5.14 בקשה להארכה נוספת במעצרו בהתאם לאותם תנאים של מעצר בית שנקבעו בבית משפט המחוזי. ביום 29.5.14 התקיים דיון בבקשה לפני כב' השופטת ש. לארי-בבלי, במסגרתו ביקש העורר שאם יוארך מעצרו לתקופה נוספת, יתיר לו בית המשפט לצאת ממעצר הבית בשעות קבועות לצורך עבודה ולצורך תפילה בבית כנסת הנמצא בקרבת מקום לביתו.