עמ"ח 52243-09-12 א' ואח' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ערעור על החלטת המשיב מיום 10.7.12 לפיה נדחתה בקשתם של המערערים לעיין מחדש בהחלטה קודמת מיום 30.9.09 שלא להכיר בהם כזכאים לזכויות לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י – 1950.

רקע

1.המערערים הם הוריו של המנוח ג' א', ז"ל (להלן: "המנוח") שהתגייס לשירות צבאי בחודש אוגוסט 2006 ושרת כמאבטח מתקנים במחנה נפתלי (להלן: "הבסיס"). בתאריך 16.8.08, לאחר שיצא מהבסיס, ארעה תאונת דרכים קטלנית בה מצא המנוח את מותו.

2. המערערים, שפנו למשיב בבקשה להכיר בזכויותיהם לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י – 1950 (להלן: "החוק"), נדחו על ידו בהחלטתו מיום 30.9.09 מהטעם שהמנוח "נעדר מהבסיס שלא ברשות" (להלן: "ההחלטה המקורית") [מסמך 21 לתיק המשפחות. כל ההפניות מכאן ואילך הינן לתיק זה]. החלטה זו התבססה על חקירת מצ"ח אודות נסיבות יציאתו של המנוח מהבסיס וחוות דעת הפרקליטות הצבאית הראשית שמסקנתה היתה כי המנוח עזב את הבסיס באותו היום ללא אישור.

3. בתאריך 13.1.10, ובאמצעות עו"ד מטעמם (עו"ד כהן), השיגו המערערים לפני שלטונות צה"ל על ההחלטה המקורית וממצאי החקירה שבבסיסה. ההשגה הופנתה לפרקליטה הצבאית הראשית. בהמשך, ובאמצעות בא כוחם הנוכחי ביקשו המערערים להציג למשיב ראיות חדשות ביחס לנסיבות יציאתו של בנם המנוח מהבסיס. לטענתם, יציאתו, בין משמרת למשמרת, היתה דבר שבשגרה, בידיעת מפקדיו ובאישורם. זאת ועוד, יציאתו היתה גם במסגרת הסדר מיוחד שגובש בין אביו, המערער 2, לבין מפקד הבסיס. הראיות החדשות אותן ביקשו המערערים להציג למשיב הם שלושה תצהירים: האחד, של נאור שמו ששרת עם המנוח, השני של המערער 2 (האב) בקשר לאותו הסדר שבינו לבין מפקד הבסיס והשלישי של אלעד בראון – שגם הוא שרת בבסיס עם המנוח. לטענת המערערים המידע בתצהירים הוא מידע חדש, שלא עלה בחקירת מצ"ח ולפיכך גם לא נבחן על ידי הפרקליטות הצבאית הראשית עובר להפצתה של אותה חוות דעת שעל בסיסה ניתנה ההחלטה המקורית. המערערים ביקשו מהמשיב לראות בשלושת התצהירים 'ראיה חדשה' כמשמעותה בסעיף 25א(א) לחוק, ולהוכיח באמצעותם כי דחיית תביעתם, בטעות יסודה, שכן ההחלטה המקורית נסמכה על תשתית עובדתית חלקית, לקויה.

4. בהחלטתו מיום 10.7.12 הודיע המשיב למערערים כי הוא דוחה את הבקשה:

"פנייתכם הנוספת... נבדקה ע"י משרדנו ולאחר עיון במסמכים שהובאו בפנינו אין קצין התגמולים מוצא לנכון לשנות מהחלטתו מיום 30.9.09 לפיה אין קשר בין פטירתו של בנכם היקר ג', ז"ל לבין שרותו בשרות חובה בצה"ל הואיל ולא מדובר בראיה חדשה כאמור בחוק שבנדון" (להלן: "ההחלטה") [מסמך 58, הדגשה איננה במקור]

על החלטה זו נסב הערעור שלפנינו.

5. המערערים מדגישים בערעורם כי סעיף 25א(א) לחוק, כמקבילו – סעיף 35(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק הנכים") – מבקשים להקל עם הזכאים לתגמולים נוכח תכליתם הסוציאלית של שני דברי החקיקה. על כן, המונח 'ראיה חדשה' פורש בהרחבה בפסיקה הענפה. התצהירים לא עמדו לנגד עיני המשיב עת נתן את החלטתו המקורית, ויש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון העובדתית שכן הם מלמדים על הפרקטיקה שהיתה נהוגה, על תכליתה, על מקורה ועל ידיעת המפקדים - הכל בניגוד לקביעתו העובדתית הבסיסית של המשיב. על רקע זה המערערים עותרים להורות למשיב לעיין מחדש בהחלטתו המקורית תוך התחשבות בראיות החדשות שהציגו.