עמ"א 49908-10-13

הנאשמים 1,3 הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, במכירת דגים שלא עברו בדיקה וטרינרית, עבירה על סעיף 4(א)(1) לתקנות בריאות הציבור (מזון) (בדיקת דגים), התשמ"א-1981.

עפ"י ממצאי הכרעת הדין, נאשם 1 היה במועד הרלוונטי בעל מניות בנאשמת 3. ביום 28/5/12 במהלך ביקורת שערכו נציגי המאשימה בבית העסק "קוזין פי. איי בע"מ", ברח' התע"ש בכפ"ס, נמצאה תעודת משלוח של מוצרי דגים ששווקו ע"י חברת "דקר דגים ובשר בע"מ", מבלי שהייתה עליה חתימת המחלקה הווטרינרית של עיריית כפ"ס.

במסגרת כתב האישום, הואשמו הנאשמים בעבירות נוספות בגין אירוע של החזקת מוצרי בשר בניגוד לדין, במועד אחר, וזוכו מהעבירות נשוא אירוע זה.

ב"כ המאשימה עמד בטיעוניו לעונש על חומרת העבירה. לטענתו בעקיפת מערך הבקרה של השירותים הוטרינריים טמון פוטנציאל סיכון לציבור ואף סיכון הציבור בפועל. לדבריו, יש להעביר מסר ברור לציבור כי המעורבות בעבירות מסוג זה אינה משתלמת באמצעות ענישה שתהפוך את העבירות מסוג זה לחסרות כדאיות כלכלית. לטענתו מתחם העונש ההולם נע בין קנס בסך 10,000 ₪ לקנס בסך 15,000 ₪. תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם 1, עותר ב"כ המאשימה להטלת קנס בסך 10,000 ₪ על נאשם זה. לגבי נאשמת 3, לאור היותה חברה לא פעילה, עותר ב"כ המאשימה להתחייבות כספית בלבד למשך שנה תוך ביטול הרשעתה.

ב"כ הנאשמים טענה כי מתחם העונש ההולם נמוך מהמתחם האמור בטיעוני המאשימה. היא ציינה כי בכפר סבא אין חוק עזר הכולל איסור על הכנסת דגים שלא עברו בדיקה וטרינרית לתחומי הרשות המקומית. בטיעוניה היא פירטה דוגמאות לחוקי עזר של רשויות מקומיות אחרות בהם מוגדר האיסור על הכנסת דגים שלא עברו בדיקה וטרינרית לתחומי הרשות המקומית כעבירת קנס. כנגזרת מהקנסות הנהוגים ברשויות האחרות, בהתאם לגודלה של הרשות, לטענתה הקנס אמור להיות כפול או פי שלש מהקנסות כאמור לעיל. לפיכך היא עותרת לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין קנס בסך של 1000 ₪ לקנס של 1500 ₪.

במסגרת השיקולים לקולא ציינה ב"כ הנאשמים כי נאשם 1 קיבל על עצמו את האחריות לחובותיה של נאשמת 3 למרות שלא היה ערב להם אישית, ולפיכך מדובר בהתנהגות מוסרית ראויה אשר יש לזקוף לזכותו. לדבריה, כיום נאשם 1 מובטל וחייב סכום עתק. כמו כן היא טענה כי הנאשמים נאלצו לנהל את משפטם בחזית מסורבלת וממושכת יותר מהמתחייב עקב התנהלות המאשימה, בעוד שהם השתדלו לחסוך מזמנו היקר של ביהמ"ש בכך שויתרו על העדת עד מטעם המאשימה, והסכימו להגשת הדו"ח אותו ערך.

בנוסף, ב"כ הנאשמים טענה כי העבירה לא נעברה מסיבות כלכליות. היא הפנתה לעדות נאשם 1, ממנה עולה כי הספק היה נושא בעלות הבדיקה הוטרינרית שהיא זולה מאד, וכי לא לספק ולא לנאשם לא היה אינטרס לחסוך בעלות זו אל מול הסיכון בהשמדת הסחורה. לדבריה הנאשמים היו מודעים לחשיבות הרבה של שמירה על כללי התברואה ועשו כל שביכולתם למנוע את התרחשות העבירה.

לאור האמור לעיל, עתרה ב"כ הנאשמים, לגזור על נאשם 1 קנס בסך 1,000 ₪ והתחייבות. לגבי נאשמת 3 עתרה, כאמור בעתירת התביעה, לבטל את הרשעתה ולהטיל עליה התחייבות בלבד.