עמ"א 25730-12-15 עירית עכו נ' עאמר

בפניי בקשה חוזרת של הנאשם להורות על עיכוב ההליכים שננקטו בעניינו לאחר שניתן פסק דין המרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום והוטל עליו קנס בשיעור של 575 ₪ וזאת כבר ביום 17.7.16.

ביום 6.10.16 הוגשה בקשת הנאשם לביטול גזר הדין מנימוקים שונים שהופיעו בה.

ביום 9.10.16 ניתנה החלטה לפיה ככל שמלוא הסכום יופקד עד ליום 1.11.16 יבוטל גזר הדין והתיק ישוב וייקבע. עוד נקבע כי ככל שהסכום לא יופקד יעמוד גזר הדין על כנו.

משלא הופקד הסכום במועד שנקבע ובכלל – נותר גזר הדין על כנו.

ביום 23.7.17 דהיינו כתשעה חודשים לאחר הגשת הבקשה המקורית על ידה ומתן החלטה בה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכים בתיק.

בבקשה נטען כי לא התקבלה אצל המבקש או בא כוחו החלטה בבקשה הקודמת לביטול גזר הדין וכי הנאשם הבין לתומו כהגדרתו כי כל עוד לא ניתנה החלטה בעניינו הרי שלא יינקטו הליכים כנגדו ועוד הוא עותר למתן צו לעיכוב ההליכים בתיק עד מתן החלטה סופית בעניינו.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לעמדת המשיבה אין בבקשה כדי להצדיק ביטול גזר הדין ואין לאפשר מצב בו בעל דין המבזבז את זמנו של בית המשפט וגורם הוצאות למאשימה יביא לבחינת עניינו פעם אחר פעם.

עוד עותרת המשיבה לחייב את הנאשם בהוצאותיה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ומשחלף המועד שנקצב להגשת תשובה מטעם הנאשם – דין הבקשה לעיכוב הליכים להידחות. 

נימוקי המאשימה מקובלים עליי במלואם ועל כן אסתפק במספר הערות.

צודקת המאשימה בטיעוניה כי אין לבעל דין, כמו גם לנאשם, כי עניינו ייבחן פעם אחר פעם אך משום שהנאשם אינו עומד בהחלטות בית המשפט ואינו מקיימן – אם לענין התייצבות לדיון ואם לעניין ביצוע הפקדה כספית וכיו"ב.