עמ"א 23803-07-14 מחאג'נה נ' עיריית חדרה

בפניי בקשה לביטול 3 דו"חות חניה: דו"ח מס' 8594566 מיום 13.7.01; דו"ח מס' 8128068 מיום 17.5.01 ודו"ח מס' 21229257 מיום 26.7.99 (להלן: "הדו"חות") שניתנו למבקש בתחום שיפוטה של המשיבה.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי מעולם לא קיבל הדו"חות ואך ביום 9.7.14 נודע לו לראשונה אודותיהם, בשיחה טלפונית בנוגע לחובות אחרים שאת סכומם ביקש לברר. באותן נסיבות נמסר לו כי הוא חייב למשיבה סך של 2,083 ₪ בגין הדו"חות.

המבקש טוען כי מעולם לא קיבל דרישת תשלום בגין הדו"חות עד לשיחת הטלפון ולפיכך יש להורות על התיישנות העבירות.

לטענת המשיבה היא שלחה למבקש הודעת תשלום קנס בגין הדו"חות בדואר רשום במועד הקבוע בחוק כעולה מ"רשימת דברי דואר רשומים שנמסרו למשלוח" (נספחי ב'1 – ב'3 לתגובה) ולכן יש לראות את המבקש כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס, מאחר וחלפו המועדים הקצובים בחוק להגשת בקשה להישפט והמבקש לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת בקשתו, בהפנותה לעפ"א 19412-06-14 ג'בארין נ' עיריית חדרה (17.7.14).

המשיבה אף צרפה לתגובתה צו עיקול ברישום מיום 20.2.06, אשר נמסר לאשת המבקש (נספח ה' לתגובה) ועל כן טענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר.

כן טוענת המשיבה כי אין בנסיבות המקרה משום נסיבות חריגות המצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים ויש לדחות את הבקשה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל ואנמק.