עמ"א 21313-12-16 הינדי נ' ישראל

 הרקע, הראיות וטענות הצדדים

בפני בקשת המבקש להורות על ביטול העיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק שלו בגין דו"ח מספר 801747-1-7 (להלן: "הדו"ח") אשר הונפק עקב חניה שלא כדין של רכבו, בטענה שחלה התיישנות על העבירה בגינה הונפק דו"ח זה ולא ניתן לגבות את הקנס הכלול בו.

הדו"ח הונפק ביום 17.10.14 בגין עבירת חניה נטענת של המבקש, אשר את ביצועה לא הכחיש.

לטענת המבקש הדו"ח נשלח אליו בדואר רשום ביום 13.1.15, על פי כתובתו במרשם האוכלוסין, ביום 19.1.15 הוחזר על ידי דואר ישראל למשיבה בנימוק שעזב כתובת זו וביום 21.1.15 עדכן המבקש את כתובתו החדשה במרשם האוכלוסין.

המבקש מוסיף וטוען כי הפעם הבאה בה נשלח אליו מסמך הקשור בדו"ח בדואר רשום היתה בחודש יוני 2016, עת נשלח אליו מכתב דרישה לפי פקודת המיסים (גביה), ומבדיקתו עלה כי ברישומי המשיבה מצויין כי נשלח אליו מכתב דומה בדואר רגיל בחודש פברואר 2016.

המבקש טוען כי מאחר שמאז רישום הדו"ח והנפקתו ועד המצאתו לידיו כדין לראשונה חלפה למעלה משנה חלה על העבירה התיישנות.

טענה זו מסיק המבקש מלשון סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 הקובע כי – "עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בענינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב)".

המבקש טוען כי בחודש יוני 2016 חלה תקופה במהלכה לא אסף דואר ועל כן המכתב הרשום מחודש יוני הוחזר אל המשיבה בנימוק ש"לא נדרש", כאשר הוא עצמו ניסה לאחר מכן להתחכות אחר דברי הדואר הרשומים שהוחזרו ביוני 2016 על מנת לקבלם אך הדבר לא עלה בידו.

המבקש מוסיף וטוען כי רק באוגוסט 2016, עת סר לסניף הבנק שלו לצורך הלוואה, נודע לו כי הוטלו על חשבונות הבנק שלו עיקולים – על פי פקודת המיסים (גביה) – ובעקבות זאת פנה אל המשיבה, אז נמסר לו אודות קנס זה וכי מנהלת מחלקת החניה ורישוי עסקים של המשיבה מצויה בחופשה ותשוב רק בראשית ספטמבר, על כן הוצע לו להשאיר מכתב במגרתה בו יגולל טענותיו וכך עשה.

באמצע ספטמבר, לאחר שלא נענה, שב המבקש אל משרדה של מנהלת המחלקה וביקש לדעת מה עלה בגורל מכתבו ושם למד כי זה אבד והתבקש למסור מכתב נוסף וגם זאת עשה.

בינתיים חלה תקופת חגי תשרי, דלת ימי העבודה, ובתחילת נובמבר שב המבקש אל מנהלת המחלקה וזו – לאחר שיחה עם ב"כ המשיבה – הודיעה על סירוב לביטול הדו"ח וכי לפנים משורת הדין יוכל לשלם את הקנס המקורי בתוספת ההוצאות הנלוות נוכח דחית טענותיו.

לדבריו, כאשר ביקש המבקש את התגובה בכתב סורב והופנה אל דואר ישראל על מנת לאתר את כל הפרטים והדבר עלה בידו בסופו של דבר – פרי איתור זה הינו תדפיס מסלול דבר הדואר המתייחס אל הדו"ח נושא הליך זה, אשר סומן מב'1, בינתיים חלף חודש נוסף ללא קבלת התשובה בכתב והוא בחר לפנות לבית המשפט בבקשה שבפני.

המשיבה מצידה, באמצעות המצהירה מטעמה הגב' צילה הדס מנהל המחלקה האמורה, טוענת כי הדו"ח נשלח אל המבקש ביום 5.1.15 ולא ביום 13.1.15 וכי מיום המשלוח ועד מועד שינוי כתובתו של המבקש במרשם האוכלוסין חלפו 16 יום ועל כן מדובר לטענת המשיבה בהמצאה כדין.

המשיבה מתבססת על תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 הקובעת – "... ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.".

המשיבה טוענת כי מאחר ששינוי הכתובת במרשם האוכלוסין התרחש רק ביום 21.1.15 ומשלוח הדו"ח נעשה ביום 5.1.15 חלפו יותר מ-15 הימים הנקובים בתקנה ועל כן קמה חזקת המסירה הקבועה בתקנה והעבירה לא התיישנה.

המשיבה מבססת טענתה בענין מועד משלוח הדו"ח על התאריך הנקוב בו, כעולה מנספח 2 לתגובתה, והמצהירה מטעמה הבהירה כי ביום הנפקתו מועבר הדו"ח אל דואר ישראל ועל כן – מבחינתה – מועד הדפסתו הוא גם מועד משלוחו (על גבי הדו"ח מוטבע התאריך 5.1.14 ולא 5.1.15 אולם אתעלם מכך בהנחה שמדובר בתקלת הדפסה ומאחר שאין חולק כי העבירה בוצעה לאחר ינואר 2014).

המבקש, מאידך, נשען גם על אישור דואר ישראל המהווה את העמוד השני של נספח 2 לתגובת המשיבה, בו נאמר כי – "דבר הדואר האמור התקבל למשלוח בתאריך 13/01/2015...", וטוען כי אישור זה לצד מב'1 מלמדים כי טענתו צודקת ולא טענת המשיבה.

על כך השיבה המצהירה מטעם המשיבה כי האישור אינו משקף את המציאות מאחר שדבר הדואר הועבר אל דואר ישראל בתאריך הנקוב בו ואילו את הפער בינו לבין התאריך המופיע באישור דואר ישראל הסבירה באומרה – "ביום שהדוח הודפס הוא נשלח לדואר ישראל. מגיעות (כך במקור – א.ב.) אליהם אלפי דוחות גם שלנו וגם של רשויות אחרות ואני לא יודעת מה קורה עד שמפעיל ועושה. ... מה קורה בדואר לא מעניין אותי. אני לא עובדת בדואר" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 29-32).