עמ"א 1514-08-15 מדינת ישראל נ' חיון ואח'

הנאשמים 1, 3 ו – 4 (להלן: "הנאשמים") הורשעו עפ"י הודאתם בביצוע עבירה של שימוש במקרקעין, הטעון היתר, ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145(א)(3), 204(א), 208(ג) ו-253 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן- "החוק").

לפי עובדות כתב האישום המתוקן נאשם 1 הוא בעל הזכויות והמחזיק במקרקעין הידועים כגוש 5519 (3539) חלקות 6,7,8,19,71 נ.צ 173874/640418 בישוב בן זכאי (להלן – "המקרקעין"), ואשר מצויים במרחב התכנון של הועדה המקומית לתכנון ובניה שורקות. על פי התכניות החלות על המקרקעין ייעוד המקרקעין, הינו אזור חקלאי בעל פעילות חקלאית ומגורים בנחלות.

נאשמת 3 שוכרת מהנאשם 1, מחזיקה חלקים מהמקרקעין ומבצעת בפועל את השימוש במקרקעין, נאשם 4 הינו מנהלה הפעיל של נאשמת 3 ומואשם כמי שמבצע ואחראי לשימוש בפועל.

עפ"י הודאת הנאשמים, השימוש שנעשה ע"י הנאשמים במקרקעין הינו שימוש חורג ללא היתרים כדין:

• מבנה מס' 1 – בשטח של 20 מ"ר, לשימוש משרד ומיוחס לנאשם מס' 1.

• מבנה מס' 2 – בשטח של 50 מ"ר, המשמש לכלוב ציפורים ומיוחס לנאשם מס' 1.

• מבנה מס' 3 – בשטח של 100 מ"ר, המשמש למוסך וחניית כלי רכב ומיוחס לנאשם מס' 1.