עם כניסתה של החברה להליכי פירוק, התגבש השעבוד הצף לטובת הבנק, והפך לשעבוד קבוע , משכך הערעור נדחה

השופט ס' ג'ובראן:

1.        השאלה העיקרית שבפנינו הינה שאלת פרשנותו של הסכם שנערך בין המערער, ישראל סגל (להלן: המערער) ובין המשיבה 1, חברת סגל פרזול בע"מ (להלן: החברה), וביתר פירוט השאלה כיצד יש לפרש המחאת זכות שנעשתה בין הצדדים במסגרת ההסכם - האם מדובר בזכות שהומחתה על דרך השעבוד, או כהמחאה מלאה, על דרך המכר.

העובדות הצריכות לעניין

2.        ביום 14.8.1999 נערך בין המערער ובין החברה הסכם שכותרתו "הסכם וכתב המחאת זכות" (להלן: ההסכם), במסגרתו הלווה המערער לחברה סכום של 360,000 ש"ח, ובמקביל המחתה החברה למערער זכות בכספי פיצוי שציפתה לקבל בתביעה אותה הגישה כנגד חברת הביטוח מנורה (להלן: התביעה).

           יש לציין, כי במסגרת ההסכם התחייבה החברה לרשום משכון על זכויותיה לטובת המערער, אולם הדבר לא נעשה אלא רק בשנת 2003.

3.        ביום 11.5.2000 חתמה החברה על אגרת חוב לטובת המשיב 4, בנק לאומי לישראל (להלן: הבנק), במסגרתה הוטל שעבוד צף על כל נכסיה.

4.        ביום 1.4.2004 ניתן כנגד החברה צו פירוק, בעקבות בקשת פירוק שהוגשה ביום 31.12.2003. בעקבות הצו מונה כונס הנכסים הרשמי למפרקה הזמני של החברה, וביום 30.5.2004 מונה עו"ד בן ארצי למנהל מיוחד של החברה, לצורך איתור, כינוס ומכירת נכסי החברה (להלן: המפרק).

5.        ביום 6.1.2005 ניתן בתביעה כנגד חברת הביטוח פסק דין, בו חויבה חברת הביטוח לשלם לחברה סך של 245,098 ש"ח (להלן: דמי הביטוח).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

6.        בעקבות קבלת התביעה, פנה המפרק לבית המשפט המחוזי בחיפה, בבקשה כי יוטל עיקול על דמי הביטוח. ביום 3.2.2005 נענה בית המשפט לבקשתו במעמד צד אחד.

7.        לאחר דיון במעמד הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי להשאיר את העיקול על דמי הביטוח על כנו, וקבע כי טענות הצדדים יישמעו בפני כונס הנכסים הרשמי.

8.        בהחלטתו מיום 7.7.2005 קבע כונס הנכסים הרשמי, כי המחאת זכויותיה של החברה בתביעה לידי המערער נעשתה על דרך השעבוד, ולא על דרך המכירה. משכך, ומשלא רשמה החברה משכון לטובת המערער כדין, אלא רק בשנת 2003, אין כל תוקף לרישום מאוחר זה כלפי המפרק או ביחס לשעבוד הצף, ואין למערער כל זכות בדמי הביטוח.

9.        על החלטת כונס הנכסים הרשמי ערער המבקש לבית המשפט המחוזי ביום 8.8.2005, בטענו כי המחאת הזכות לקבלת דמי הביטוח לא הייתה על דרך השעבוד אלא על דרך המכר. לטענתו הזכות בתביעה הועברה לקניינו כבר ביום כריתת ההסכם, ועל כן אין לראות בה נכס מנכסי החברה לעניין השעבוד הצף.

10.      בפסק דינו מיום 28.12.2005 דחה בית המשפט (כבוד הנשיאה ב' גילאור) את ערעורו של המערער, בקבעו כי תכליתה של המחאת זכות התביעה הייתה משכונה לטובת המערער, וזאת כערובה להלוואה שנתן לה, כבטוחה לכסף אותו הלווה לחברה. ביסוס למסקנתו זו ראה בית המשפט גם בנסיבות שסבבו את העסקה.

           לאור קביעתו לפיה מדובר בהמחאת זכות על דרך השעבוד, קבע בית המשפט כי משלא נרשם השעבוד בהתאם לדין, הרי שאין לו כל תוקף כלפי המפרק וכלפי נושי החברה, לרבות הבנק. משהתגבש השעבוד הצף, אשר נרשם לפני רישום השעבוד לטובת המערער, נדחית זכותו של המערער מפני זכותו של הבנק, בהתאם לסדרי הקדימויות בפירוק.

           מכאן הערעור שבפנינו, בו תוקף המערער את הכרעתו של בית המשפט המחוזי.

טענות הצדדים

11.      לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי המחאת זכות התביעה הייתה על דרך השעבוד. לטענתו, זכות התביעה הומחתה לו במלואה כבר במועד החתימה על ההסכם, ועל כן אין לשעבוד הצף ולפירוק החברה כל השפעה על זכותו לדמי הביטוח.

           עוד טוען המערער, כי בין אם תסווג ההמחאה כשעבוד או כמכר, הרי שהיא מוציאה את זכות התביעה ממצבת נכסיה של החברה, גם אם לא נרשמה.