פסק דין
פתח דבר
מונחת לפני תובענה שעיקרה תביעה לקבלת פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים בשלוש הצגות תיאטרון בובות שהפיקה התובעת, לטענתה, והתקליטורים עליהם הוטבעו קולות ובגין עילות תביעה נוספות. הנתבע הגיש תביעה שכנגד נגד התובעת 1 בגין עילות אחרות, הכל כפי שיפורט להלן.
התובעת 1 (להלן: "התובעת") עוסקת מזה שנים בתחום הפקות אירועים תחת השם המסחרי "דו רה מי הפקות". בתחילת דרכה עבדה כליצנית והופיעה בימי הולדת ואירועים דומים בפני ילדים ובהמשך באמצעות עובדים מטעמה וכן הקימה תיאטרון בובות (נייד). התובעת 2 הנה אמה של התובעת 1 (להלן: "התובעת 2").
הנתבע עוסק שנים רבות בתחום הבידור והליצנות והיה בקשרי ידידות עם התובעת 15 שנים לערך ואף ביצע עבורה מעת לעת הופעות והצגות בתשלום.
טענות הצדדים
לטענת התובעת 1, בחודש ספטמבר 2008 פנה אליה הנתבע וביקש ממנה לסייע לו בהקמת עסק בתחום ההפקות. התובעת נפגשה עם הנתבע בביתה, הציעה ללוות את הנתבע בתהליך של הרחבת ופיתוח העסק ולהעניק לו ייעוץ והדרכה לגבי פיתוח העסק, ניהולו, שיווקו, מיצובו, עיצובו, יצירת מאגרי לקוחות ושימוש בהם, רכש, לוגיסטיקה ועוד בתמורה לתשלום 10%-15% מהמחזור השנתי. עוד סוכם כי בכל מקרה, גם אם יחליט הנתבע שלא לפתוח את העסק או לזנוח אותו, ישולם לתובעת שכר ייעוץ של 30,000 ₪.
לטענתה, בחודש אוקטובר 2008 החלה לייעץ לנתבע. לאחר כשלושה חודשים הודיעה לנתבע כי הגיעה העת להשקיע בציוד לעסקו. התובעת והנתבע הכינו רשימת רכש של ציוד בשווי של 65,000 ₪. במסגרת עסקה זו אמור היה הנתבע לרכוש חלק מן הציוד ישירות מן התובעת ואילו החלק האחר היה אמור להירכש מצדדים שלישיים. הנתבע הפקיד בידי התובעת שיק בסך 65,000 ₪, אולם לאחר יומיים ביקש את השיק חזרה בטענה שיעביר לה מזומן. בינתיים נתן לה שיק על סך 30,000 ₪ והתובעת נתנה לו חלק מהציוד שהיה ברשותה בשווי 16,000 ₪.
עוד טענה התובעת, כי בד בבד עם מתן שירותי הייעוץ לנתבע התגלה לתובעת מהתובע עצמו כי הוא מחזיק בדיסק של הצגה מקורית שנכתבה, תומללה, נערכה והופקה על ידי התובעת עצמה או עבורה, לרבות המוסיקה ופס הקול של ההצגה. לטענתה, הנתבע לקח שלא כדין וללא רשות שלוש הצגות, שכפל, העתיק והשתמש לצרכים מסחריים.
לשיטתה של התובעת, מיד לאחר שהתברר לה הדבר היא פנתה לנתבע ודרשה פיצוי כספי עבור ההצגות שנלקחו ממנה ושימשו את הנתבע שלא כדין לצרכיו המסחריים. לאחר דין ודברים, הגיעו הצדדים לפשרה לעניין רשימת הציוד, כאשר התשלום בגין ההצגות נותר ב"צריך עיון" וללא הסכמה בין הצדדים. אולם, הנתבע חזר בו מכל הסכמה אליה הגיעו הצדדים ואף דרש לקבל בחזרה את הסכום היחיד ששילם לתובעת 30,000 ₪.
הוסיפה התובעת וטענה, כי לאחר סירובה להשיב לנתבע את הסכום האמור, החל הנתבע במסע איומים והפחדות, שלח אנשים שיאיימו לפגוע בתובעת ובבן זוגה, ניקב או דאג לנקב את צמיגי מכוניתה, צמיגי מכונית התובעת 2 ובעלה וכן צמיגי מכוניתו של חמה של התובעת. התובעת 2 הגישה תלונות במשטרה. לאחר שהוגשו התלונות במשטרה החל הנתבע להגיש תלונות סרק למשטרה בהן התלונן על גרימת נזק לרכבו.
הנתבע הכחיש מכל וכל את המיוחס לו בכתב התביעה המתוקן. לטענתו, התובעת היא זו שפנתה אליו, כאשר הוא ראה בחיסול עסקיה של התובעת משום הזדמנות עסקית לרכישת ציוד במחיר זול. לטענתו, התובעת פירטה בהצעת מחיר שנכתבה בכתב ידה ונמסרה לנתבע את הציוד שברשותה ואשר היא מעוניינת למכור כאשר בדיעבד, חלק גדול מהציוד אותו התחייבה לספק כלל לא היה ברשותה.
בנוסף טען הנתבע, מעולם לא ביקש ייעוץ מהתובעת ולא סיכם עימה על תשלום 10%-15% ממחזורו השנתי או לחילופין 30,000 ₪.
אשר לתקליטורים וההצגות- הנתבע בעצמו אמר לתובעת כי התקליטורים וההצגות נמצאים אצלו והוא אף מסר אותם לידיה. לגרסתו, הוא לא עשה שימוש בהצגות אלו באופן פרטי או אחר זולת בפעמים בהם ביקשה התובעת ממנו סיוע שיופיע באירועים במקומה. הוסיף הנתבע וטען, כי לתובעת אין זכויות יוצרים בהצגות הנ"ל שכן לא טרחה להציג כל ראיה בגין מקוריותן.
נוסף על זאת, טען הנתבע, כי התובעת כלל לא תמחרה הצגות אלו בדף הצעת מחיר, משום שמקובל להעביר דיסקים בין קולגות ללא כל תשלום, כפי שאכן היה בין התובעת לנתבע.
לגרסת הנתבע, הוא לא ניקב כל צמיג שהוא ולא איים על איש. לטענתו, ההיפך הוא הנכון. התובעת היא זו שאיימה על הנתבע והפעילה עליו לחץ לשלם לה סכום מופקע בגין מכירת הציוד.
יחד עם כתב ההגנה, הגיש הנתבע תובענה שכנגד, נגד התובעת. הנתבע חזר על האמור בכתב ההגנה, והדגיש כי התובעת הפרה את ההסכם עימו בכך שלא סיפקה לו את הציוד שהתחייבה (למעט דיסק ועדים) והטעתה אותו בהבטחות שווא, כאילו יש בידה את הציוד המובטח.
לטענתו, משנתחוור לו כי התובעת אינה מתכוונת לקיים את חלקה בעסקה, פנה אליה וביקש את כספו בחזרה, אך ללא הועיל. בשלב זה, פנה הנתבע למשטרת ישראל והגיש תלונה נגד התובעת על קבלת דבר במרמה.
עוד טען הנתבע, כי התובעת החלה במסכת איומים כלפיו תוך פגיעה בשלוות חייו, פרטיותו וחירותו שלו ושל בני משפחתו. בנוסף, בשני אירועים נפרדים בחודש פברואר 2009 ובחודש יולי 2009 ניקבה התובעת את גלגלי מכוניתו של הנתבע. הוא שוב ניגש למשטרה והגיש תלונה בגין מעשים אלה. אם לא די בכך, לדבריו, בדצמבר 2009 התובעת ניפצה לו את זגוגיות מכוניתו, שוב מתוך כוונה להניא אותו מלדרוש את הכספים המגיעים לו.
בכתב הגנה לכתב התביעה שכנגד, טענה התובעת, כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית. לטענתה מחודש אוקטובר נפגשו הצדדים בתדירות גבוה. פגישות אלו נמשכו עד חודש ינואר, אז התברר לה כי הנתבע גנב ממנה הצגות. כאשר הבין הנתבע שיהא עליו לשלם עבור ההצגות שגנב, שכפל ועשה בהן שימוש שלא כדין, הפך עורו, דרש כספו בחזרה, תבע לבטל כל הסכם והסכמה, גרם לה ולקרוביה נזקים רבים, לרבות פגיעה בבריאות, בנפש וברכוש.