עליזה נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.ערעור זה מופנה כנגד החלטת ועדת המומחים מיום 25.2.2011 לפי החוק לפיצוי נפגעי הגזזת, התשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק") שלא להכיר במערערת כנפגעת הקרנות כנגד מחלת הגזזת, כמשמעותן בחוק.

2.ועדת מומחים שהתכנסה ביום 21.7.11 דחתה תביעתה של המערערת להכיר בה כנפגעת גזזת, מששוכנעה שלא קיבלה טפול בהקרנות כנגד גזזת כמשמעותו בחוק ("הועדה").

3.המערערת עררה על החלטה זו (תיק גז"ז 42670-03-12).

ביום 8.8.12 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה יוחזר עניינה של המערערת בפני וועדת המומחים לצורך דיון חוזר בחוות דעתו של ד"ר היילבורן מיום 25.11.11 במסגרת הליך של עיון מחדש.

4.בהתאם לפסק הדין התכנסה וועדת המומחים בשנית ביום 19.10.12, דנה בעניינה של המערערת והחליטה לדחות את התביעה בקובעה:

"הוועדה חזרה ועיינה בקפידה בתיק עב כרס זה ובעיקר עיינה הוועדה בחוו"ד של פרופ' היילבורן ופסק ביה"ד באזורי לעבודה מיום 5.8.12 בראשות כב' השופטת מאירי.

המסמכים הרפואיים וחוות הדעת של המומחים הנכבדים מאירים את הידוע לוועדה. התובעת אכן חולה במחלות הכלולות בחוק, ברם מכלל המחקרים המקובלים עולה שבמחלות בהם לקתה התובעת לוקים גם רבים אחרים אשר לא נחשפו מעולם לטיפול בהקרנה, לפיכך לא ניתן להסיק כי מי שסובל מאחת או יותר מהמחלות הללו טופל בעברו בהקרנות.

חוק הגזזת נשען על מספר דרישות שעל כולן להתמלא במצטבר.

הוועדה חזרה ועיינה בקפידה בעדויות התובעת והעדים מטעמה. לאחר דיון ושיקול דעת קובעת הוועדה שמכלול העדויות אינו יכול להוות תשתית מספקת לקבלת טיפול בהקרנה כנגד מחלת הגזזת כמשמעו בחוק".

ההחלטת זו הינה מושא ערעור זה.

5.לטענת המערערת החלטת הוועדה לא נומקה כמתחייב, כך שגם אדם סביר כדוגמת התובעת יוכל לדעת מה הסיבה בעטיה נדחתה תביעתו.

המערערת סובלת מגידולים חוזרים של מינגיומה רב מוקדית (מרובות). לפי הספרות חולים רבים שעבר הקרנות פיתחו מינגיונות שונות מחולים שלא הוקרנו. השונות מתבטאת גם בכך שלחולים שעברו הקרנות המינגיונות הן רב מוקדיות לעומת האחרים. כך גם בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות צוין " עבור מינגיומות מושרות קרינה, הודגמה התנהגות אגרסיבית יותר (המתבטאת בגיל אבחון מוקדם יחסית, שיעור גבוה יחסית של מינגיומות רב מוקדיות ושל הישנות הגידול) לעומת מינגיומות ספוראדיות.

חוות דעתו של ד"ר היילבורן הדגישה שריבוי מינגיומות אופייני יותר אצל נפגעי גזזת וקיומן אצל המערערת באינטרוול מעת הקרינה ועד לאבחנה יכולים להוות בסיס ראוי להכרה בה כנפגעת גזזת.

לטענה זו לא הייתה התייחסות של הוועדה. הוועדה לא הזכירה את ריבוי המינינגיומות ואינטרוול הזמן והקשרם לטיפול בהקרנות.

גם לפי דעתה של פרופ' שדצקי- אחראית המכון הלאומי לחקר השלכות הטיפול בגזזת, גידולים חוזרים של מינינגיומה תומכים בכך שניתן טיפול בהקרנות.

ב"כ המערערת מבקש לסמוך את הערעור על החלטה מתיק אחר ובה הובאה דעתה של פרופ' שדצקי כי גידולים חוזרים תומכים בהקרנות.

6.המדינה טוענת כי עניינה של המערערת נדון מספר פעמים בפני הוועדה ואולם הוועדה קבעה כי מכלול העדויות וחווה"ד שהגישה אינם יכולים להוות תשתית מספקת לקבלת הטענה כי טופלה בהקרנות. ואף דעתה של פרופ' שדסקי תומכת במסקנה זו.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, מהנימוקים שיפורטו להלן: