עליאן נ' תורג'מן ואח'

החלטה

הנתבעים עתרו להורות על פסילת מינויו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום התעסוקתי, ד"ר הדר ששון, לה מתנגד התובע.

טענות הצדדים

הנתבעים טענו כי התובע המציא למומחה מסמכים פסולים ובכלל זה אשור רופא תעסוקה, אשורי מחלה ותעודות אי כושר לעבודה, מכתבים מאת מנהלת משאבי אנוש בסוגיית כושרו התעסוקתי של התובע. הנתבעת טענה כי אישורי אי הכושר ואישורי המחלה אינם קבילים כראייה שכן מדובר בחוות דעת אסורה, וכן כי ועדות המל"ל קבעו גם את נכותו הזמנית ואי הכושר של התובע וקביעה זו מחייבת את הצדדים בתביעה דנן. לטענת הנתבעים אשור הרופא התעסוקתי מהווה חוות דעת וחל איסור להעבירה למומחה, כמו כן המכתבים ממנהלת משאבי האנוש לא נערכו לצורך מתן טיפול רפואי ולפיכך אין להעבירם למומחה. הנתבעים הפנו לפסיקה לפיה אין להמציא למומחה מסמכים בדבר כושרו התעסוקתי של התובע בתביעה לפי חוק הפלת"ד.

לחלופין טענו הנתבעים, כי ככל שייקבע שאין מקום לפסילת המומחה, יש להורות למומחה להתעלם מהמסכים ולהשיבם לב"כ התובע.

התובע טען כי אינו מתנגד כי בית המשפט יורה למומחה להתעלם מאשור הרופא התעסוקתי של המל"ל וכן ממכתבים ממנהלת משאבי האנוש, אולם התובע מתנגד לבקשת הנתבעים להוצאת אישורי המחלה. נטען כי תעודות המחלה נערכו על ידי רופאיו במסגרת טיפול רפואי. לטענת התובע מומחה תעסוקתי שונה במהותו ממומחה אחר וכי נתונים אודות עיסוקו של התובע נחוצים למומחה.

הנתבעים השיבו כי אין מקום להבחנה בין אישורי רופא תעסוקה לבין אישורי ממחלה שכן בשני המקרים מדובר בחוות דעת.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, החלטתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, מן הטעמים שאפרט.

תקנה 8(א) לתקנות המומחים קובעת מהם המסמכים אותם רשאי נפגע להמציא למומחה שמונה על ידי בית המשפט בעניינו:

"תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".

התקנה קובעת מספר תנאים להצגת מסמכים למומחים: הראשון מחייב שהמסמכים יהיו קשורים בטיפול הרפואי שניתן לנפגע ובבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, השני קובע שהמסמכים נוגעים לעניין שבמחלוקת והתנאי השלישי קובע כי המסמך אינו יכול לכלול חוות דעת מטעם הנפגע.

התנאים יוצרים איזון בין הזכות של בעלי הדין להביא בפני המומחה הרפואי את מירב המידע העשוי לנגוע בגיבוש חוות הדעת בעניינו, מחד, לבין הצורך לשמור על העצמאות והאובייקטיביות של המומחה בעת שהוא מחווה דעתו במקרה מסויים, מאידך (רע"א 5627/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני ניתן ביום 11.1.07, לא פורסם). ההלכה הפסוקה קובעת בעניין זה (רע"א 1481/11 פינקלשטיין נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ לא פורסם ניתן 1.5.11):

כבר עמדנו לא אחת על מלאכת האיזון הדרושה בין הרצון להניח בפני המומחה את התשתית העובדתית המלאה הדרושה לצורך הכנת חוות דעתו, לבין השאיפה לשמור על אובייקטיביות המומחה ועל עצמאות שיקול דעתו. אמנם קיימת הגמשה ביישום הוראות תקנה 8(א) לתקנות ככל שמדובר בתחום הפסיכיאטרי (ראו: רע"א 563/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ. שמור פ"ד מט(4) 865, 875 (1996). יחד עם זאת, גם במקרים אלו, מתחייבת זהירות בבחינת המסמכים המוגשים למומחה, על מנת להבטיח את שיקול דעתו העצמאי של המומחה, ולמנוע מבעלי הדין כל תועלת מעצם הפניה מטעמם למומחה רפואי אחר. במקרים שבהם מתעורר ספק ביחס למסמך מסוים, שומה על בית המשפט לשקול, בין היתר "האם מדובר במסמך של גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפנייה אל אותו גוף נעשתה שלא ביוזמתם של בעלי הדין והאם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול בניזוק. נראה כי דרישה אחת שיש לעמוד על קיומה היא שהמסמך מהווה חלק מהליך טיפולי" (רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חנסב (לא פורסם, ניתן ביום 10.11.08)).

בפסיקה אשר התייחסה לקושי להבחין בין מסמך המהווה "חוות דעת" לבין מסמך בדבר טיפול רפואי, הודגש האיסור בהצגת חוות דעת רפואית, בעוד שלמונח "טיפול רפואי" ניתנה פרשנות מרחיבה. ההנמקה בבסיסה הינה הרצון לשמור על עצמאות שיקול דעתו של המומחה ולא לאפשר הכנסת חוות דעת רפואיות מטעם בעלי הדין "בדלת האחורית", ויחד עם זאת, לא לחסום באופן מלאכותי זרימת מידע ונתונים חשובים למומחה, על מנת שתונח לפניו כל התשתית העובדתית הנדרשת לצורך מתן חוות דעתו (בש"א (מחוזי-י-ם) 5838/07 גידור נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ניתן ביום 15.7.07, לא פורסם ניתן ביום 15.7.07; בר"ע (מחוזי-י-ם) 3300/07 ניסים נ' כהן לא פורסם, ניתן ביום 15.10.07).

עוד קובעת ההלכה הפסוקה, כי לא בכל מקרה של סטייה מהתקנות יש להביא לפסילתו של המומחה ופסילתו של מומחה רפואי תעשה רק במקרים חריגים ועומד שוב על חובות המומחה הרפואי וביניהן החובה לנהוג באובייקטיביות וללא משוא פנים ועל כך שרק הפרה מהעקרונות תביא לפסילתו. (רע"א 5611/07 שני פישר לינצקי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (לא פורסם).

העברת חומר אסור אינה מביאה לפסילתו האוטומטית של המומחה ועל בית המשפט לבחון את הנסיבות וההנחה היא כי המומחה הפועל כזרועו הארוכה של בית המשפט, מפעיל שיקול דעת עצמאי בתום לב (אליעזר ריבלין, תאונות הדרכים, מהדורה רביעית, תשע"ב-2012 בעמ' 690- 693).

במקרה דנא, המסמכים הפסולים נשלחו אל המומחה על ידי התובע אשר טרם נבדק על ידו. אין מחלוקת כי אשור רופא התעסוקה ומכתבים ממנהלת משאבי אנוש אשר לכושרו התעסוקתי של התובע, לא יוצגו בפני המומחה אשר נתמנה על ידי בית המשפט. אשר לאישורי המחלה ותעודות אי הכושר, נראה כי אף תיעוד זה אינו פסול להצגה שכן אף שקביעת אי כושר במקרה דנן הינה קביעה שבמומחיות, הרי שניתנו במסגרת טיפול רפואי בעקבות תלונות התובע בפני הרופא המטפל. ממילא אין בתקופה שננקבה בהם להגביל את שיקול דעתו של המומחה בדבר תקופת אי הכושר.

סוף דבר

אשר על כן, לא מצאתי כי יש בטענות המועלות על ידי הנתבעים כדי להצביע על חשש לפגם המגיע כדי פסילת המינוי. עם זאת, מצאתי כי חלק מהתיעוד שנשלח על ידי התובע עולה כדי חוות דעת אסורה להצגה בפני המומחה. על המומחה להוציא מסמכים שנשלחו על ידי ב"כ התובע: אשור רופא התעסוקה ומכתבים ממנהלת משאבי אנוש, ויתעלם מהתיעוד האמור.