עליאן ואח' נ' כהן

החלטה

בקשה למתן צו עיכוב הליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 03/11999/11/6 שפתח המשיב נגד המבקשים עוד במרץ 2011, וזאת עד להכרעה בבקשה למתן רשות ערעור על החלטותיו של בית משפט קמא (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) מן הימים 17.1.13 ו- 21.1.13 שניתנו במסגרת ת.א. 8829-01-13, ובהן נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע כאמור, כפי שיפורט להלן. הנכס נשוא הליכי ההוצאה לפועל כולל חנות ודירת מגורים. במסגרת הליכים אלה נקבע, בשלב זה, מועד לפינוייה של החנות ליום 18.4.13, וב"כ המשיב הבהיר בתשובתו לבקשה שלפניי, כי רק אם מימוש החנות לא יניב תמורה שתכסה את החוב שבתיק, יעתור למימוש דירת המגורים או אותו החלק מזכויות הבנייה שבנכס השייכות למבקשים.

מבקש 1 (ולהלן: המבקש) אינו חולק כי נטל הלוואות בסכומי כסף גדולים מן המשיב, וכי לשם בטוחה משכן את זכויותיו בנכס אשר עתה משמש ב"כ המשיב ככונס נכסים עליו.

מאחר שהמבקש לא פרע את חובו למשיב, נערך בין השניים, בשנת 2008, הסכם מכר, ולפיו תימכר החנות שבנכס למשיב לכיסוי החוב. המשיב דיווח על עסקת המכר לרשויות המס, ושילם מס רכישה כדין. ככל הנראה (כעולה מתשובת המשיב לבקשה שלפניי), לא דיווח המבקש על העסקה לרשויות המס, ובמהלך שנת 2012 החלו הרשויות לנקוט נגדו הליכי גבייה של מס שבח אותו היה עליו לשלם בגין העסקה. נראה כי מהלך זה הניע את המבקש לנסות ולהימנע מתשלום חוב המס בדרך של פנייה לבית משפט זה בבקשה למתן סעד הצהרתי לפיו יוצהר כי הוא מעולם לא חתם על הסכם המכר האמור, וכי על כן דרישת המס שנשלחה אליו בטלה ומבוטלת. המשיבים לבקשה היו רשות המיסים והמשיב. הליך זה (ה"פ 26079-05-12) התברר בפני כב' השופט ר' וינוגרד. לנוכח הערותיו, מחק המבקש את הבקשה, אולם בית המשפט חייב אותו בהוצאות על אף המחיקה, והוסיף והורה כי היה ותוגש נגד המשיב תובענה נוספת בעניין העסקה הנדונה, יהיה על המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום של 15,000 ₪, כתנאי להגשת ההליך.

המבקש, שלא שילם את הוצאות המשפט, לא מנע עצמו מפתיחה בהליך נוסף בגין אותה עסקה, ופנה לבית משפט השלום בתביעה חדשה, תוך שהוא מסתיר את דבר קיומו של ההליך הנ"ל. בתביעה מבקש הוא צו המצהיר כי המשכונות שנרשמו אצל רשם המשכונות בגין הסכמי ההלוואה שנחתמו בין הצדדים, בטלים ומבוטלים (ת"א 8829-01-13). במסגרת ההליך החדש התבקש בית משפט השלום ליתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, שכאמור נפתחו עוד במרץ 2011. בית משפט השלום, שכאמור פסק דינו של בית משפט זה הוסתר מפניו, נתן תחילה צו ארעי במעמד צד אחד, אולם משקיבל לידיו את תשובת המשיב, ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, אשר במסגרתו נחקר המבקש על תצהירו, החליט ביום 17.1.13 כדלהלן:

"מעיון בפסק הדין שניתן ביום 1/11/2012 בה"פ 26079-05-12 עולה, כי אם תוגש תובענה נוספת בעניין העסקה מושא התובענה, יהיה על המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום של 15,000 ₪ כתנאי להגשת ההליך.

מעיון בה"פ שנדונה ונמחקה לבקשת המבקש שבפניי, עולה כי עסקינן באותה עסקה בבקשה שבפניי אך זו הפעם בטענות אחרות כנגד אותה עסקה ובכלל זה כנגד מכירת הנכס.

בנסיבות אלה, הבקשה תימחק אם לא ישולמו אותם הוצאות למשיב וניתנת למבקש הזדמנות לעשות כן תוך 3 ימים מהיום.

יוער, כי היה על המבקש להודיע במסגרת הבקשה על קיומו של אותו הליך אשר נודע לבית המשפט עליו רק במסגרת הודעה מטעם המשיב שניתנה לאחר מתן החלטתי.

נקבע לעיון ליום 20/01/2013 לצורך תשלום ההוצאות על פי הודעה של המשיב כי התקבלו אצלו.

ככל שישולם הסכום, יגישו המבקשים סיכומים שלא יעלו על 3 עמודים תוך 3 ימים לאחר אישור התשלום והמשיב סיכומיו באותה מתכונת תוך 3 ימים לאחר קבלת סיכומי המבקשים.

נקבע לעיון ליום 01/02/2013".

בעקבות ההחלטה האמורה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצועה על מנת שיוכל לערור עליה. בית המשפט קמא, בהחלטה מיום 21.1.13 הורה, לפנים משורת הדין, כי ככל שישולמו ההוצאות עליהן הורה כב' השופט וינוגרד בפסק דינו, כתנאי להגשת תובענה חדשה, עד ליום 23.1.13, יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל.

אלא שההוצאות לא שולמו, והמבקשים פנו לבית משפט זה בבקשה למתן רשות ערעור על שתי ההחלטות הנ"ל של בית משפט קמא, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע עד להחלטה בבקשה למתן רשות ערעור.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

מעבר לכך שהבקשה, כפי שהוגשה לבית משפט קמא, הוגשה בחוסר תום לב ותוך הסתרת עובדות מהותיות ביותר, הרי שיש בה משום ניסיון לבטל, בדרך לא דרך, את פסק דינו של כב' השופט וינוגרד, אשר הורה כי תנאי להגשת תובענה נוספת בגין אותה עסקה הוא תשלום הוצאות למשיב בסכום של 15,000 ₪. בנסיבות אלה, הסיכוי כי תינתן להם רשות לערער על שתי החלטותיו של בית משפט קמא, וכי בקשתם תתקבל לגופה הינו, אפוא, קלוש ביותר. יתרה מזאת, עיון בתביעה עצמה מעלה כי היא נשענת יסודות רעועים ביותר, שהרי ניסיונם של המבקשים להביא לידי הצהרה כי הסכם המכר מעולם לא נחתם נכשל כישלון חרוץ, ועתה מנסים הם דרכם בעילה חדשה, המושתתת על גרסה חדשה ולפיה הסכמי ההלוואות בטלים שכן נחתמו תוך ניצול מצוקת המבקש שנעשק על ידי המשיב, וכי הריבית שהתחייב לה הינה ריבית נשך שאינה חוקית. לכך יש להוסיף כי הנכס בו מדובר הינו חנות ולא דירת מגורים, והיא מושכרת על ידי המבקש לצד שלישי.

הבקשה נדחית, אפוא, ועל המבקשים לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: