עלי נ' מועצה מקומית עילוט

בפני תביעה לתשלום פיצויים בסך 463,300 ₪ בגין נזקי רכוש נגרמו עקב אירוע הצפה.

רקע:

1.במוקד התביעה אירוע נטען של הצפת דיר כבשים ועיזים במים שיצאו מבריכת מאגר מים שבבעלות והחזקת הנתבעת, המועצה המקומית עילוט (להלן – המועצה). לפי הנטען בתביעה, ההצפה גרמה לתמותת בעלי חיים שהיו בדיר ונזקי רכוש שונים.

2.האירוע נשוא התביעה אירע בחודש ינואר 2007. יוער כי בגין האירוע הנ"ל הוגשה תביעה קודמת בת.א 15131-05-09, בעילה זהה, אולם זו נמחקה ביום 3.10.11 בהיעדר התייצבות מטעם התביעה לדיון שנקבע.

3.התביעה דנן הוגשה במקור על-ידי "בני עלי מסחר וחקלאות", בצירוף מספר עוסק מורשה. לאחר שהנבעת טענה שיש לסלק את התביעה על הסף משאין מדובר באישיות משפטית, תוקנה התביעה – בהסכמת הנתבעת – על דרך של שינוי זהות התובעת לתובעת הנוכחית.

4.התובעת טוענת, בתמצית, כי בליל ה- 20.1.07, אירעה הצפה של דיר כבשים ועיזים שמנוהל על-ידי עסק שבבעלות משפחתה. לפי הנטען, מים גלשו מבריכת מים המצויה מספר עשרות מטרים מהדיר והציפו אותו. עקב כך נגרם נזק רב לדיר, ובכלל זה תמותה של בעלי חיים ונזקי רכוש נוספים. לטענת התביעה, הנתבעת חבה ברשלנות בגין הנזק שנגרם, וזאת נוכח התרשלותה בתחזוקה והפעלה נאותה של הבריכה דבר אשר גרם לנזק שאירע.

5.הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה באופן כוללני את האירוע. במסגרת ההליך עמדה על הכחשתה, מבלי שהביאה עדים או הציגה ראיות כלשהן מצידה. בנוסף טענה היא כי ככל שהאירוע התרחש אין היא נושאת בחבות בגינו, וכן העלתה טענות בדבר אשם תורם. עוד העלתה הנתבעת טענות בכל הנוגע למישור הנזק הנטען.

6.המחלוקת בין הצדדים נוגעת אפוא לשאלת עצם התרחשות האירוע, למישור החבות ולמישור הנזק. אדון להלן בכל אחד ממישורים אלה, תוך התייחסות לראיות כפי שהובאו בפני ולטענות הצדדים בכל האחד ממישורי המחלוקת.

7.בטרם דיון לגופם של דברים, אתייחס לטענה שהעלתה הנתבעת בסיכומיה בדבר חוסר יריבות בינה לבין התובעת, וזאת, לטענתה, משלא הוכח כי התובעת הינה הבעלים של הדיר. אינני רואה לקבל טענה זו. כפי שצויין, במקור הוגשה התביעה בשם המסחרי ומספר עוסק מורשה תחתיו מנוהל העסק. בעקבות טענת הנתבעת בעניין זה תוקן כתב התביעה על-ידי החלפת זהות התובעת. מהשוואת מספר העוסק המורשה למספר תעודת הזהות של התובעת עולה זהות בין השניים, קרי, העסק מתנהל על שמה של התובעת. תיקון כתב התביעה נעשה בהסכמת הנתבעת, מבלי שהיא העלתה כל טענה בעניין זה ומבלי שביקשה לתקן עקב כך את כתב הגנתה על-ידי צירוף טענה לחוסר יריבות, טענה שלא הועלתה בכתב ההגנה כפי שהוגש. די בכך כדי לדחות את הטענה המאוחרת שהועלתה בסיכומיה בדבר חוסר יריבות, שכן ברי כי טענה מעין זו יש לטעון בראשית ההליך ובמסגרת כתבי הטענות, ולא בסיכומים בסופו. העלאת הטענה בשלב מאוחר זה חורגת מהחזית כפי שהותוותה בכתבי הטענות ופוגעת מהותית בזכויותיה הדיוניות של התובעת ביכולתה להתמודד עם טענה מעין זו. מכל מקום אציין, לגופם של דברים, כי מהעדויות והראיות עולה המסקנה כי מדובר בעסק משפחתי המנוהל על-ידי בני משפחה אחת - משפחת התובעת (עמ' 10, ש' 27). העסק רשום כאמור על התובעת מול רשויות המס. די בכך כדי לבסס את מעמדה במסגרת התביעה שבפני.