עלי מובדא נג'מי נ' חסן נג'מי ואח'

החלטה

התביעה שבפניי הינה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כגוש 12205, חלקה 66, בשטח של 6,917 מ"ר שבאדמות הכפר אעבלין (להלן- "המקרקעין").

טלטלות רבות עבר התיק עד הגיעו עד הלום. על כך יעיד גילו של התיק. לדאבוני, החלטתי זו עדיין אינה סותמת עליו את הגולל, אלא מהווה רק נדבך נוסף בדרך ליעד הנכסף.

קצרה היריעה מלפרט את מכלול הבקשות, הדיונים, ההליכים והישיבות שהתקיימו בתיק, ואתייחס אליהם רק ככל שאלו יידרשו להכרעתי.

בקיצור נמרץ אציין כי על הפרק מונחת הצעת חלוקה עדכנית מיום 15.1.08, אשר הוכנה על ידי המודד, סמאר תיים, שמונה על ידי כב' השופטת כמאלה ג'דעון בהחלטתה מיום 8.7.02 (להלן- "המודד"). מפת חלוקה זו (אשר קדמו לה מפות קודמות שהוכנו על ידי המודד, שהתחשבו בתוכנית מפורטת מוצעת, ג/12903, שבעבר עמדה לפני הפקדה, ובוטלה) תואמת, לפי חוות דעתו העדכנית של המודד מיום 15.1.08, את התוכניות המאושרות החלות ביחס למקרקעין, ולפיה חילק המודד את המקרקעין לששה מגרשים, 66/10-66/1, שמתוכם שלושה מיועדים לדרך. המודד נחקר ביחס לחוות דעתו בישיבה שהתקיימה ביום 19.6.09.

הסוגיה הטעונה הכרעה כעת היא האם יש לאמץ את מפת החלוקה של המודד, בה נקבע כי התובעת היא זו ש- "תזכה" לקבל לידיה את מגרש 66/7 נשוא הצעת החלוקה, יחד עם בני המנוחה שרה עבד אסלח (כאשר המנוחה, שרה עבד אסלח, הרשומה עדיין בנסח הרישום כבעלים במושע של 5/80 מן הזכויות במקרקע, הקנתה להם עוד בחייה את זכויותיה במקרקעין, על פי יפוי כח בלתי חוזר שהומצא לתיק), או שמא בעלי זכויות אחרים במקרקעין.

כאן המקום לספר כי על חלקה 66/7 הנ"ל נבנה על ידי עלי אברהם נג'מי (בנה של המנוחה שרה עבד אסלח), שלא כדין, בית מידות אותו בחר הוא למקם במרכז המגרש. על הנזק הרב שנגרם למגרש זה ולמגרשים הגובלים בשל כך, עמד המודד בחוות דעתו הראשונית מיום 4.10.02, שם ציין את הדברים הבאים:

"מר עלי איברהים נג'מי בנה מבנה מורכב משתי קומות והוא מיקם את המבנה רחוק מגבולות ומפינות החלקה. דבר שגרם לנזקים קשים בחלוקת החלקה.

המיקום של המבנה הנ"ל גרם לקשיים בניצול השטח שבין המבנה לבין גבולות החלקה דבר הפוגע בערכם של המגרשים הגובלים...". (ההדגשות אינן במקור, ע.א.)

על פי הוראתי, נדרש המודד להציע הצעה לחלוקת שימוש בין בעלי הזכויות במגרש 66/7. המודד הציע שתי הצעות חלוקת שימוש בחוות דעתו המשלימה מיום 14.5.08. הצעות אלו ממחישות עוד יותר את גודל הנזק שנגרם למי שבחלקו תיפול חלקה 66/7, עד כדי כך שניתן לומר בזהירות המתחייבת, בשים לב לכך שטרם מונה בתיק שמאי לקביעת תשלומי האיזון, כי השטח העודף שמסביב לבית כלל אינו ניתן לניצול.

מובן שאף אחד מן הצדדים בתיק זה אינו מעוניין להיות שותף עם בני המנוחה שרה עבד אסלח בחלקה 66/7 הנ"ל, וכל צד עומד על זכותו לקבלת מגרש אחר, וזאת הגם שברור שבשלב הבא ימונה שמאי מקרקעין שתפקידו לבחון את גובה דמי האיזון להם יהיו זכאים השותפים של עיזבון המנוחה שרה עבד אסלח במגרש 66/7 ו/או בעלי המגרשים הגובלים.

המודד הבהיר בחקירתו הנגדית כי החלטתו להקנות דווקא לתובעת את השותפות במגרש 66/7, לא נבעה משיקולים תכנוניים:

"ש. מדוע צירפת את התובעת דווקא למגרש 66/7 ולא 66/3 שזה אותו שטח. מה האקט התכנוני שהנחה אותך?

ת. לא זה לא שיקול תכנוני. מישהו חייב להיות שותף עם שרה עבאדל סלאח ואני מותיר זאת להכרעת בית המשפט" (פרו' מיום 29.6.09, עמ' 7, ש' 22-21). (ההדגשה אינה במקור, ע.א.)

בתשובה לשאלות בית המשפט ציין המודד כי קיימות 3 אופציות אפשריות לחלוקת "מגרש המריבה", מגרש 66/7: לתובעת או חליפה-הנתבע 17; לנתבעים 12-9 שהינם בניו של המנוח, בני משפחת נג'מי; או למינהל מקרקעי ישראל (להלן- "המינהל"):

"לשאלת ביהמ"ש: בכל קונסטלציה שנבחר מישהו חייב להיות שותף של שרה והשאלה היא מי זה אמור להיות. האופציות הקיימות הן התובעת, נג'מי ואפשר גם את המינהל ולשלם להם תשלומי איזון." (פרו', עמ' 8, ש' 27-25).

זהו המקום לעשות אתנחתה קלה, ולספר כי בשלב מאוחר מאוד של ההתדיינות המשפטית, בישיבת קדם המשפט שנועדה ליום 16.4.08, הופיע לפתע ב"כ הנתבע 17 (שצורף כנתבע עוד בכתב התביעה המתוקן שהוגש לתיק ביום 18.6.02, על פי החלטת סגנית הנשיא א. בית נר מיום 16.5.02), וטען לראשונה כי לתובעת אין כל מעמד בתיק זה הואיל ומכרה את כל זכויותיה לנתבע 17.

בהחלטתי מיום 16.4.08 קבעתי כי אין בכוונתי לדון במסגרת הליכי פירוק השיתוף בטענות בדבר מכירת זכויות שאין להן ביטוי בנסח הרישום, ועיכבתי ההליכים בתיק לתקופה של ששה חודשים על מנת לאפשר לכל צד הטוען כי הנסח אינו משקף את זכויותיו במקרקעין, לפעול לרישום זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין או להגיש עתירה מתאימה לבית המשפט המחוזי בחיפה. קבעתי כי בחלוף המועד שנקצב, לא אשמע טענה בדבר זכויות במקרקעין שאין להן ביטוי בנסח הרישום, והבהרתי כי מה שיחייב לצורך מתן פסק הדין הוא נסח הרישום.

הישיבה הבאה שהתקיימה בתיק ביום 24.5.09, נועדה לחקירת המודד על חוות דעתו. התובעת שהודיעה כי היא מתנגדת להצעת החלוקה של המודד, אמורה הייתה להפקיד את שכרו בקופת בית המשפט כתנאי לזימונו, אחרת תיחשב כמי שוויתרה על חקירתו. התובעת לא הפקידה את שכר המודד, ואולם ב"כ הנתבע 17 הופיע לדיון כשבצקלונו פסק דין בהעדר הגנה שניתן לזכות הנתבע 17 ולחובת התובעת על ידי כב' השופט י. עמית במסגרת ת.א. 928/08 נג'מי נ' פאטמה עלי נג'מי בבית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק דין זה שניתן ביום 2.12.08, הוצהר כי הנתבע 17 זכאי להירשם במקום התובעת כבעלים של 1,000 מטר מתוך חלקה 66, בגוש 12205, באדמות הכפר אעבלין.

לאור ההתפתחות, ביטלתי את ישיבת ההוכחות, ודחיתי אותה ליום 29.6.09 על מנת לאפשר לנתבע 17 להפקיד את שכרו של המודד, ולזמנו לחקירה. החקירה של המודד אכן התקיימה ביום 29.6.09 (על תוצאותיה עמדתי לעיל), ובסופה הוריתי לצדדים לסכם בכתב בשאלה האם יש לאמץ את הצעת החלוקה של המודד בה "זכו" התובעת או, ליתר דיוק, חליפה, הנתבע 17, בשותפות במגרש 66/7.