עלי חוסין איוב ואח' נ' עז' המנוח מחמוד אברהים אחמד ח'ליל ואח'

פסק דין

התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה לתיקון רישום , בהתאם לסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט- 1969 (להלן "פקודת ההסדר").

התובעים הם יורשי המנוח חוסין מוסטפא איוב ז"ל (להלן "המנוח איוב").

הנתבעים הם יורשי המנוח מחמוד אברהים אחמד חליל (להלן "המנוח חליל").

בכתב התביעה טענו התובעים כי בשנת 1956 מכר המנוח חליל למנוח איוב את זכויותיו (1/4) בחלקה 34 בגוש 19127 בשטח של 1,843 מ"ר (להלן "החלקה") וכי חרף המכירה תבע המנוח חליל את זכויותיו בחלקה במסגרת הליכי ההסדר, ולא גילה לפקיד ההסדר כי מכר את זכויותיו החלקה למנוח איוב – דבר המהווה מרמה. התובעים ביקשו להצהיר כי הם זכאים להרשם כבעלי 1/4 הזכויות בחלקה במקום המנוח חליל.

שניים מיורשי המנוח חליל (הנתבעים מס' 19 ו- 20) הם נפקדים ורק מטעמם הוגש כתב הגנה באמצעות האפוטרופוס לנכסי נפקדים (שיקרא להלן "הנתבע") , אשר הכחיש את העיסקה בין המנוח איוב למנוח חליל וטען כי יש לדחות את התביעה.

סעיף 93 לפקודת ההסדר מורה כי:

"שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון. אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר".

לפיכך, על הטוען לזכויות בקרקע מכוח סעיף זה להוכיח בשלב הראשון את זכותו בקרקע לה הוא טוען , ובשלב השני - כי הרישום לוקה במרמה (ע"א 753/87 י. בראשי נ. מנהל עזבון המנוח בראשי ז"ל ואח', פ"ד מג(3) 210).

להלן אבחן האם שלבים אלו הוכחו.

הראיות:

מוסטפא עבדאללה ח'טיב איוב, יליד 1915, הצהיר (ת/ 1) כי ידוע לו שהמנוח חליל מכר את חלקו בחלקה מספר שנים לפני קום המדינה למנוח איוב ומאז המנוח איוב החזיק בקרקע שרכש ומסק זיתים שם ומאז מותו בשנת 1970, המשיכו אלמנתו וילדיו להחזיק בקרקע. הוא הוסיף והצהיר כי לא היה עד למכר אך ידע עליו מהמנוח איוב, איתו היה בקשרים טובים .

בחקירתו הנגדית הוא טען כי הוא מכיר את גבולות הקרקע, שהבעלים שלה היו המנוח חליל ואחיו. הוא אישר כי הוא מכיר את מוסטפא עלי דעיבס , שהיתה לו קרקע מדרום לקרקע נשוא הדיון – חלקה נפרדת.

מוחמד איוב מוסטפא איוב, יליד 1934, אחיינו של המנוח איוב, הצהיר (ת/ 2) כי ידע מפי המנוח איוב כי האחרון רכש את חלקו של המנוח חליל בחלקה ומאז ועד מותו החזיק בה ומסק את זיתיה .

בחקירה נגדית הוא טען כי המנוח איוב היה קרוב משפחה שלו וסיפר לו על כוונתו לרכוש את החלקה וגם לאחר שרכש אותה. לדבריו המנוח איוב רכש את הקרקע מעבדאכרים מחמוד אברהים ומאביו שהיו בעלי החלקה. הוא טען כי למנוח אברהים לא היה אח אלא בן ששמו עבדאלכרים ובן אחר בשם מוחמד. עוד השיב כי המנוח איוב רכש את הקרקע תמורת 500 או 1,000 לירות.

ח'דר מוחמד ח'ליל, נכדו של המנוח חליל, יליד 1960, הצהיר (ת/ 3) כי שמע מהוריו כי המנוח חליל מכר את חלקו בחלקה למנוח איוב וכי רישום חלק החלקה על שם המנוח חליל הינו שגוי.

בחקירה נגדית השיב כי אינו יודע בכמה נרכשה החלקה וגם לא ראה הסכם מכר.

בנו של המנוח איוב, מוסטפא חוסין איוב, יליד 1942, הצהיר (ת/ 4) כי אביו רכש בשנת 1956 את חלקו של המנוח חליל בחלקה ומאז הרכישה נהג בה מנהג בעלים. הוא הוסיף כי לא איתר את הסכם המכר, אך בידו אישור מבנו של המנוח חליל, עבאלכרים אברהים חליל משנת 1997, המאשר את העיסקה . הוא הוסיף וציין כי כל יורשי המנוח איוב ויתרו על זכויותיהם לטובת התובע מס' 1, עלי חוסין מוסטפא איוב.

בחקירה נגדית אישר כי המנוח איוב תבע במסגרת ההסדר קרקעות אחרות בכפר נחף וכי לא תבע את חלק החלקה נשוא התביעה. הוא לא ראה הסכם מכר ואולם אביו סיפר לו על הרכישה, ולפי זכרונו מדובר ב- 200 לירות. לדבריו המנוח איוב רכש 480 מ"ר . עוד השיב כי לא היה נוכח במעמד הרכישה כי למד בבי"ס באותה שנה , בכיתה ט' (שנה שהתחילה ב- 1.8.56 והסתיימה בספטמבר 1957). לדבריו עד שנת 1994 לא ידע שהקרקע לא רשומה על שם אביו ובשנת 1994 , כאשר היה צורך לסדר גבולות, התחיל מו"מ עם בנו של המנוח חליל , שחתם להם בשנת 1997 על הצהרה לפיה המנוח חליל מכר את החלקה.

התובע מס' 1 , עלי חוסין מוסטפא איוב, הצהיר (ת/ 6) כי המנוח חליל מכר זכויותיו בחלקה לאביו, המנוח איוב. תמיכה לטענתו הוא מוצא בתצהירו של עבדאלכרים מחמוד חליל ז"ל. הוא ציין כי המנוח איוב קיבל חזקה בחלק הנ"ל, נהג בו מנהג בעלים עד מותו בשנת 1970 ומאז המשיכו יורשיו להחזיק בחלקה.