עלי חג'אזי ואח' נ' חג'אזי ואח'

פסק דין

רקע

1. בפניי תביעה מטעם התובעים: התובע 1 – אביה של התובעת 2, התובעת 2 – אשתו של הנתבע 1 ונתבע 2 הינו אחיו של נתבע, למתן פסק דין הצהרתי במסגרתו נתבקש סעד הצהרתי לפיו כל הפעולות להעברת זכויות הנתבע 1, לרבות רישום הערת אזהרה לא יחולו על שטח של כ-500 מ"ר מזכויותיו שנכללו בהערת האזהרה שנרשמה לטובת אחיו, הנתבע 2 ביום 24/1/11 וכי הם בטלים וחסרי תוקף. עוד התבקש מתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעת 2 זכאית להירשם כבעלים של כ-500 מ"ר מהחלקה הנ"ל, ועל סמך התחייבותה להעברת השטח לאביה אשר ירשם כבעלים בלשכת רישום המקרקעין.

2. התובע 1 הינו אביה של התובעת 2. התובעת 2 הינה רעייתו של הנתבע 1. הנתבע 1, הינו הבעלים הרשומים של 13914/39828 חלקים, המהווים שטח של 3478 מ"ר מחלקה 5 בגוש 18556 בטמרה (להלן: המקרקעין). הנתבע 1 העביר שטח של כ-500 מ"ר מזכויותיו במקרקעין ללא תמורה לרעייתו, התובעת 2, שהסכימה לקבלן וחתמה על תצהיר קבלה. בד בבד, חתם הנתבע 1 על יפוי כח בלתי חוזר המייפה את כוחו של בא כוחה, להעברת השטח על שמה. במקביל, חתמה התובעת 2 על העברת זכויותיה בחלקה לטובת אביה, התובע 1, ללא תמורה. התובעים רשמו הערות אזהרה ודיווחו על העסקאות לשלטונות המס. התובע 1 אף קיבל את החזקה במקרקעין לידיו והגיש בקשה להוצאת היתר. לאחר קבלת היתר, החל התובע 1 בבניית בית מגורים והספיק לצקת יסודות וקורות קשר, עד שניתן צו מניעה. עוד ביקשו השותפים בחלקה להורות על פירוק השותפות בחלקה ותביעה בנושא זה מתנהלת בבית משפט השלום בקריות. נטען כי כאשר פנה ב"כ התובעים לרישום הזכויות, הוא הופתע לגלות כי נרשמה הערת אזהרה על מלוא זכויות הנתבע 1 לטובת אחיו- הנתבע 2 בהתאם לייפוי כח שכביכול חתום על ידו ואשר ממנה את אחיו עבדללה חג'אזי להעביר ולמכור את מלוא זכויותיו בשטח לאחיו השני- הנתבע 2. לטענת התובעים, הנתבעים מודעים לתביעה לפירוק שותפות אשר הוגשה על ידי אחיותיהן בעידוד הנתבע 2, בה מכירים בזכויות התובעים אך המחלוקת היא על מיקום השטח שיוקצה להם מהחלקה ולא על בעלותם בשטח. נטען כי הנתבעים נוהגים בחוסר תום לב על מנת לטרפד את רישום זכויות התובעים בחלקה לטובת התביעה לפירוק שותפות המתנהלת, מהלך שהחל בהתנגדות להוצאת היתר בניה ונמשך בהגשת בקשה למתן צו מניעה זמני. עוד נטען שלאחר רישום הערת אזהרה על מלוא זכויות הנתבע 1 לטובת הנתבע 2, הוא הופיע במשרד ב"כ התובעים וחתם על תצהיר בו הוא מכיר בהעברת השטח נשוא התביעה בבעלות התובעים ובזכותם להירשם כבעלים בלשכת רישום המקרקעין. נטען כי הנתבע 2 אף נכח בישיבה בועדת הערר להתנגדות להוצאת היתר הבניה ושם אישר כי התובע 1 רכש כחצי דונם אך טען כי האדמה אינה מחולקת ואף אחד לא חתם לו על הבקשה. נטען כי המהלך להעברת הזכויות על שם הנתבע 2 הינו מהלך פיקטיבי או הליך סרק עליו לא דווח לשלטונות המס בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה וזאת על מנת לעכב את רישום הזכויות של התובעים.

עמדות הצדדים בתצהיריהם

3. התובע 1 חזר בתצהירו על טענותיו בכתב התביעה לפיהן ביום 20/6/10 העבירה התובעת 2 את זכויותיה במקרקעין לטובתו ללא תמורה. לטענתו, ביום 28/6/10 דווחה העסקה לרשויות המס. נטען כי ביום 1/6/09 או בסמוך לכך נרשמה הערת אזהרה לטובתו בהתאם לעסקת המכר. התובע טען כי שילם את כל המיסים החלים על עסקת המכר וקיבל לידיו את כל האישורים הרלוונטיים לצורך העברת הנכס על שמו. התובע הצהיר כי בסמוך לאחר החתימה על התצהירים הוא קיבל את החזקה במקרקעין והשתמש בנכס מנהג בעלים וכי לאחר קבלת היתר הבניה החל בבנית בית המגורים, עד לקבלת צו המניעה הזמני.

4. התובעת 2 בתצהירה טענה כי ביום 22/4/09 או בסמוך לכך העביר בעלה- הנתבע 1 את מלוא זכויותיו בחלקה על שמה בעסקת מכר ללא תמורה שדווחה לרשויות המס ביום 27/4/09. נטען כי ביום 27/5/09 נרשמה הערת אזהרה על שמה בהתאם לייפוי כח בלתי חוזר, חתום על ידי הנתבע 1 מיום 22/4/09. נטען כי ביום 26/10/09 דווח לרשויות המס על ביטול מכירה חלקית כאשר עסקת המכר ללא תמורה בינה לבין הנתבע 1 הסתכמה על השטח של 500 מ"ר בלבד מתוך זכויותיו במקרקעין. לטענת התובעת, ביום 28/6/10 הסכימה עם הנתבע 1 על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובתה ביום 27/5/09 ולבקשת פקיד השומה ברשות מיסוי המקרקעין נצרת חתמה עם הנתבע 1 על תצהירים חדשים המתייחסים להעברת שטח של כ-500 מ"ר מהזכויות של הנתבע 1 במקרקעין במקום התצהיר מיום 22/4/09. עוד נטען כי התובעת שילמה את כל המיסים החלים על עסקת המכר וקבלה את כל האישורים הרלוונטיים לצורך העברת הזכויות על שמה. לטענתה, ביום 20/6/10 העבירה את הזכויות לאביה- התובע 1 ללא תמורה, חתמה על תצהיר לטובתו ועל כל המסמכים הרלוונטיים לצורך העברת הזכויות, על סמך התחייבות הנתבע 1. נטען כי ביום 1/6/09 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע 1 והוא קיבל את החזקה במקרקעין מיד עם חתימת התצהירים והגיש בקשה להוצאת היתר בניה. נטען כי התובע 1 קיבל היתר והחל בבניית הבית. לטענת התובעת, כאשר בא כוחם פנה לביצוע העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין הוא הופתע לגלות שנרשמה הערת אזהרה על מלוא זכויות הנתבע 1 לטובת הנתבע 2 על פי יפוי כח נוטריוני שכביכול חתום על ידו וממנה את אחיו עבדאללה להעביר ולמכור את מלוא זכויותיו, לרבות השטח שהועבר לידיה. נטען כי עקב כך נמנע מבא כוחם להשלים את הרישום בטאבו. נטען כי דובר במהלכים שבוצעו בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של ההליכים המשפטיים. עוד נטען כי הנתבעים מודעים לתביעת פירוק השיתוף שהוגשה על ידי אחיותיהן בעידוד הנתבע 2. עוד נטען כי התובעת לא יודעת מהן הסיבות הממשיות שגרמו לנתבע 1 להתחייב להעברת השטח לאחיו- הנתבע 2, חרף ידיעתו על העברת המקרקעין לאביה. נטען כי מדובר בניסיון לטרפד את רישום זכויותיהם לטובת תביעת פירוק השיתוף המתנהלת בבית המשפט בקריות. עוד נטען כי לאחר רישום הערת האזהרה על זכויות הנתבע 1 לטובת הנתבע 2, הוא הופיע במשרד בא כוחם וחתם על תצהיר בו הוא מכיר בהעברת השטח של כ-500 מ"ר בבעלות התובעים ובזכותם להירשם כבעליו. נטען כי מדובר במהלך פיקטיבי ו/או הליך סרק על מנת לעכב את רישום זכויותיהם.

5. הנתבע 1 בתצהירו טען כי ביום 27/5/09 העביר לרעייתו- התובעת 2 את כל זכויותיו בחלקה ללא תמורה והעסקה דווחה לרשויות המס. נטען כי הערת אזהרה בוטלה בהסכמה ביום 28/6/10 נוכח סכום המיסים שהיה על התובעת 2 לשלם ולפיכך הוא העביר לה 500 מ"ר בעסקת מכר ללא תמורה בהתאם להערת אזהרה מיום 1/6/09. נטען כי התובעת 2 העבירה לתובע 1 את המקרקעין בעסקת מכר ללא תמורה בהסכמתו, כאשר למיטב ידיעתו העסקה דווחה לרשויות, שולמו האגרות ונתקבלו האישורים. עוד נטען כי התובע 1 קיבל חזקה בבניה והחל בהליך קבלת היתר בניה. לטענת הנתבע 1, פנה אליו אחיו בשלב זה ורימה אותו, שעה בה הציג עצמו כאח טוב ודואג וביקש לרכוש את יתרת חלקו בחלקה תמורת כל סכום שיבקש והבטחה כי יסייע לו בכל שיידרש. לטענת הנתבע 1 הוא הבהיר לו כי העביר לתובע 1 חלק מהחלקה וכי אין בכוונתו לחזור בו מהעסקה. נטען כי הוא הסכים להעביר רק את החלק שבחזקתו, למעט המגרש והשטח בו הוא מתגורר. לדבריו, אחיו הציע לשלם לו על חשבון חלקי סך של כ- 400,000 ₪ והתחייב לבנות דירה לכל אחד מבניו עד קבלת מפתח, לרבות ריהוט. באשר לחלק של התובע 1 נטען כי סוכם שאחיו יפנה אליו ויגיע עימו להסדר. לטענת הנתבע 1, הוא האמין לאחיו, הלך עימו לעו"ד לחתום על הסכם וחתם על מספר מסמכים שחשב שהם הסכם. לטענתו, רק לאחר שהוגשה התנגדות כנגד הבניה של התובע 1, נודע לו שאחיו החתים אותו על ייפוי כח בלתי חוזר שלפיו הוא מייפה את כוחו לנהל את חלקו, לרבות מכירתו לאחר. נטען כי הוא הוטעה על ידי אחיו וכי לא הוסבר לו על מה הוא חותם וכי כל הסכם ו/או ייפוי כח שחתם עליו בטל ומבוטל הואיל והושג בדרכי מרמה והטעיה. עוד נטען כי אחיו לא שילם לו את הסך שהובטח לו ולא המציא הסכם בנוגע להתחייבותו לבניית דירה לילדיו. נטען כי אחיו התנהל בחוסר תום לב וניצל את תמימותו ואי ידיעתו לקרוא ולכתוב. עוד נטען כי הערר שהוגש לוועדת התכנון והבניה נמחק בהסכמת אחיו, דבר המעיד על כך שלמגרש אין קשר לייפוי הכח וכי בתביעת הפירוק וצו המניעה שהגיש אחיו אין אזכור לגבי זכותו במגרש למעט מיקום המגרש. הנתבע 1 ביקש להורות על ביטול ייפוי הכח ולהצהיר כי התובע 1 הינו הבעלים של המגרש.

6. הנתבע 2 בתצהירו טען כי שרשרת ה"מכר ללא תמורה" בין הצדדים היתה ידועה מלכתחילה לתובעים והוגדרה כ"מכר ללא תמורה" על מנת להונות את רשויות המס. נטען כי מדובר במעשה פסול שאינו חוקי ודינו להתבטל. עוד נטען כי אין צד שלישי שהסתמך עליו וכי התובעים תכננו את המהלך על מנת שהמקרקעין יהיו על שם התובע 1 ללא תשלום מס וכדי לשלם רק שליש ממס הרכישה ולקבל פטור מהיטל השבחה. נטען כי התובעים הציגו מצג שווא בפני רשויות המס ובית המשפט וכי מדובר בחוזה בלתי חוקי. לטענת הנתבע 2, הוא קיבל ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר מהנתבע 1 לפיו הוא ייפה את כוחו לפעול לביטול עסקת המכר ללא תמורה לטובת אשתו. עוד נטען כי קיבל ייפוי כח נוטריוני נוסף מהנתבע 1 לפיו הוא ייפה את כוחו של אחיו "עבד אללה" להעביר אליו את זכויותיו בגוש 18565 חלקה 5 ובהתאם נרשמה הערת אזהרה בטאבו. נטען כי הנתבע 1 התחייב להעביר לתובעת 2 שטח של כ-500 מ"ר ללא תמורה אך הוא חזר בו מהמתנה בידיעת התובעים בשל מספר סיבות: ראשית, הנתבע 1 לא הבין את המהות המשפטית של ייפוי כח הבלתי חוזר עליו חתם ולא הוסבר לו תוכנו, תוך ניצול כושר ההבנה הלקוי שלו. שנית, ייפוי הכח הבלתי חוזר עליו הוחתם הנתבע 1 מתייחס לכל זכויותיו החלקה בנ"ל ולא רק למתנה. שלישית, התובעים לא פרטו בחוסר תום לב את התאריכים לחתימות הרלוונטיות למתן המתנה. נטען כי מעיון בתביעה עולה כי אין חוזה מכר ללא תמורה בין הצדדים אלא תצהירים בלבד. נטען כי התובעים לא ציינו בתאריך קבלת החזקה במקרקעין ויש להורות על פסילת טענתם. עוד נטען כי היתר הבניה שקיבל התובע 1 הושג במרמה ותוך הטעייה וכי ערר שהוגש נמחק בהסכמה מפאת הצורך בהליך פירוק השיתוף במקרקעין נשוא התביעה. נטען כי צו המניעה הוצא מיד עם תחילת הבניה וכי מדובר בקרקע "מושע" ולפיכך שטח המתנה אינו ידוע, גם לשיטת התובעים בסעיף 17 לכתב התביעה. לטענת הנתבע 2, בהתאם לסעיף 5 (ג) לחוק המתנה רשאי נותן מתנה לחזור בו מהתחייבותו אם החזרה היתה מוצדקת כתוצאה מהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או בן משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן. מכאן, נטען כי מדובר בהתחייבות שלא הסתיימה ברישום, מדובר בקרקע "מושע" ולבני משפחתו של הנתבע 1 זכויות העדיפות על זכויותיו. עוד נטען כי הנתבע 1 רשאי לחזור בו מהתחייבותו בהתאם לסעיף 5 לאור התנהגותה המחפירה של התובעת 2, העובדה כי המתנה לא הסתיימה ברישום והעובדה כי התובעת לא שינתה את מצבה בהסתמך על ההתחייבות. נטען כי התובעת 2 התנהגה בצורה מחפירה שעה בה פירקה את מערכת היחסים התקינה בין הנתבע 1 לאחיו, נהגה בחוסר כבוד כלפי בני משפחתו ואף הכתה את אמו של נותן המתנה. עוד נטען כי התובעת 2 הגדילה לעשות ומיד לאחר קבלת המתנה חתמה על התחייבות לתת מתנה לאביה – התובע 1, בניגוד לרצונו של הנתבע 1 ותוך עשיית עושר וקבלת כספים מאביה. נטען כי הנתבע לא ויתר מעולם על זכותו לביטול ההתחייבות ליתן מתנה. הנתבע 2 הפנה בתצהירו לסעיף 7 (א)(ב) לחוק המקרקעין וטען כי עסקה שלא נגמרת ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה והפנה לפסיקה לפיה כל עוד לא בוצע הרישום, לא הושלמה המתנה והנעבר מחזיק בידיו רק התחייבות למתנה. נטען כי בהתחייבות לתת מתנה יכול המתחייב לחזור בו מהתחייבותו בהתקיים התנאים הקבועים בחוק. נטען כי נותן המתנה רשאי לחזור בו ואף אינו נדרש ליתן טעם או סיבה לחזרה מהמתנה. נטען כי ישנם שני חריגים לכלל- שינוי מצב מקבל המתנה בהסתמך על ההתחייבות או ויתור בכתב של נותן המתנה על הזכות לחזור בו מהמתנה. נטען כי על פי הפסיקה יש לסייג את סעיף 5 (ב) וליתן לו פירוש דווקני. נטען כי הנתבע 1 אינו חולק על כך שחתם על ייפוי הכח אך לטענתו לא הוסבר לו תוכנו, תוך ניצול כושר הבנתו הדל וגם חתימתו על ייפוי הכח אינו מהווה ויתור על הזכות לחזור בו מהמתנה על פי סעיף 5 (ב) לחוק המתנה. נטען שעם ביטול התחייבותו מבוטל ייפוי הכח שניתן למען אותה התחייבות. המצהיר הפנה לפסיקה בנושא וטען כי הנתבע 1 לא הוחתם על שורה של מסמכים לשם ביצוע העברת המתנה, לרבות הסכם מכר ללא תמורה, טופס בקשה להעברת זכויות, טופס הצהרה על מכירת/רכישת זכות במקרקעין ושטרות מכר. נטען כי המסמכים עליהם לא חתם הנתבע 1 מעידים על עדר ויתורו על הרשות לחזור בו מהמתנה. עוד נטען באשר לסעיף 5 (ג) לחוק המתנה כי הנותן רשאי לחזור בו אפילו אם ויתר בכתב על זכות זו ואפילו אם מקבל המתנה שינה מצבו בהסתמך על המתנה. נטען כי יש לפרש את המונח התנהגות מחפירה יש לפרש פרשנות מרחיבה (ע"א 350/96 וייסר נ' שביט, פ"ד נב (5), 797). עוד נטען כי הנתבע 1 במשך תקופה ארוכה רצה לחזור בו ולבטל את המתנה אך התובעים לא הסכימו לבטלה ב"דרכי נועם". נטען כי דין ההסכמים להתבטל בשל היותם בלתי חוקיים.

עדויות הצדדים

7. התובעת 2 בעדותה ציינה כי תצהירה הוכן אצל עו"ד ובעלה היה נוכח. הוא אישרה כי היא ביחסים טובים עם בעלה שהחליט לתת לה אדמה במתנה (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 15-23). התובעת אישרה שהעבירה את האדמה לאביה כ-58 ימים לאחר שהועברה אליה וכן אישרה כי בעלה ידע על כך אף בטרם בוצעה ההעברה (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 11 ש' 3). כאשר נשאלה האם לאור ההפרש הקצר בזמנים לא עדיף היה כי בעלה יעביר את הקרקע ישירות לאביה השיבה- "לא חשבנו על הסוגייה הזו, האם כדאי פחות או יותר, בעלי נתן לי ואני ויתרתי". התובעת אישרה כי שתי העסקאות נערכו אצל עו"ד אחד (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 18-21). התובעת לא ידעה לומר מהו סכום המיסים ששולם בגין העסקה היות ולטענתה בעלה הוא זה ששילם. התובעת לא ידעה לומר מה ההבדל בין העברת הקרקע דרכה לבין העברתה ישירות מבעלה לידי אביה (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 12 ש' 22). לטענת התובעת, נחתם בינה לבין בעלה הסכם אך היא לא ידעה להציגו כאשר לטענתה "עו"ד מורשה לעשות את זה" (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 13 ש' 6). התובעת טענה בעדותה שבעלה לא ידע שהקרקע תועבר לאביה וכי רק לאחר מכן אמרה לו זאת (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 11-18). התובעת שללה את הטענה לפיה הכתה את חמתה וטענה כי הקשר ביניהן תקין (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 19-26). לטענת התובעת, רק בדיעבד נודע לה שבעלה התכוון להעביר את הקרקע לאחר. לשאלה מדוע עשה זאת השיבה-"בעלי יתן לך את התשובה אבל אני יודעת שאמרו שאנחנו נבנה שם. בעלי אמר לי שאמרו לו תן לנו את האדמה ואנחנו ניתן לך כסף כדי שתבנה". בהמשך טענה כי בעלה אמר לה שאינו יודע על מה החתימו אותו (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 14 ש' 10). התובעת לא ידעה לומר על שם מי הוצאו היתרי הבניה ועל שם מי הקרקע רשומה. לטענתה, עו"ד הסביר לה על מה היא חותמת אך היא אינה יודעת לקרוא עברית (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 11-30). התובעת אישרה כי היא ובעלה נשואים מזה 23 שנים וכי מצבו הכלכלי היה בסדר במועד מתן המתנה (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 15 ש' 4). התובעת הופנתה בעדותה לסעיף 22 לתצהירה ונשאלה בנוגע לטענתה לפיה נעשה נהלך פיקטיבי על מנת להכשיל את רישום הקרקע על שם אביה. לטענתה, האנשים שרצו להכשיל את הרישום היו האנשים שהחתימו אותו על הערת האזהרה- הנתבע 2. לטענתה, נודע לה בדיעבד על ידי בא כוחה שהעסקה לא דווחה לרשויות המס (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 3-16). התובעת לא ידעה לומר מה שווי המקרקעין כאשר הופנתה לטפסי הדיווח, היא אף לא ידעה לומר האם נחתם הסכם לפני כן (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 21-31). התבעת אישרה שאביה קיבל חזקה בקרקע ביום 22/4/10 וטענה שהנתבע 2 רצה להכשיל את העסקה בינה לבין אביה היות והוא רוצה את האדמה לעצמו. היא אף אישרה שלנתבע 2 יש נכסים אך לא ידעה לומר האם בעלותו הרבה נכסים או מעט (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 6-21). בחקירתה החוזרת נשאלה בנוגע למסמכים עליהם חתמה במסגרת הסכם המתנה בינה לבין בעלה והשיבה שחתמה אצל עו"ד על מה שהתבקשה והוסבר לה (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 18 ש' 2).

8. הנתבע 1 אישר כי חתם על יפויי הכח, כאשר באשר לייפוי הכח לטובת אחיו עבדאללה טען שהנוטריון הסביר לו על מה הוא חותם אך הוא לא הבין היות ובטח באחיו. לטענתו, אחיו "עבדו" עליו והבטיחו לו שיבנו עבורו בית ואף יתנו לו כסף (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 12-26). הנתבע 1 אישר שקשריו עם אשתו וחמו טובים וכי אינו בקשר עם אחיו- הנתבע 2 (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 27-32). הנתבע 1 אישר שידע שהקרקע הועברה לחמו לאחר שהעביר את הקרקע לאשתו בתור מתנה. הוא שלל כי ידע על רצונה להעביר את הקרקע לאביה לפני כן. הנתבע 1 אישר כי היחסים בין אשתו לאמו טובים (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 3-23). הנתבע 1 אישר שהעסקה בין אשתו לאביה נעשתה בהסכמתו ובידיעתו ולא ידע לומר מה שווי הקרקע אך אישר שמדובר בקרקע לבניה (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 20 ש' 6). הנתבע 1 לא זכר מי שילם את המיסים בגין העסקאות וטען שלא ראה שוברים ממס רכוש. הוא אף לא ידע האם משלמים מיסים בגין מתנה ללא תמורה. הנתבע 1 לא ידע להסביר בעדותו מדוע לא העביר את הקרקע ישירות לחמו (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 7-27). הנתבע 1 אישר כי הבן של חמו- רביע בונה על הקרקע אך טען שאשתו לא ידעה בדיוק שזו הכוונה כאשר נתנה את הקרקע לאביה (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 10-17). הנתבע 1 נשאל מדוע פנה לעו"ד אחר והשיב "כדי להחזיר את הבית והקרקע". בהמשך הבהיר כי כוונתו לבית בו הוא מתגורר (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 28-32). לטענת הנתבע 1 בעדותו, הוא ערך הסכם עם אשתו לפיה הוא נתן לה מתנה, אך לא ידע להציגו (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 1-6). הנתבע 1 אישר שייפוי הכח הנוטריונים שעליהם חתם אינם מקובלים עליו כיום וכי הוא רוצה לבטלם. כאשר נשאל מדוע לא פנה לבית המשפט בבקשה לבטלם השיב כי יש לו עו"ד (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 13-19). העד נשאל בנוגע לסעיף 5 לתצהירו ושלל את הטענה לפיה העסקה בוטלה בשל מיסים גבוהים. לטענתו, היה אצל עו"ד ולא ידע מה הוא עושה. העד לא ידע להסביר את הטענה בנוגע לתשלום מיסים במסגרת העסקאות, כלשונו- "להגיד לך שאני מבין, אני באמת לא מבין" ובהמשך כאשר נשאל מה הוא אינו מבין-"מיסים, לא מיסים, אני לא מבין, אני מבין שנתתי לאשתי חצי דונם" (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 20- עמ' 23 ש' 18). לטענת הנתבע 1 הקרקע מחולקת "מזמן" (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 23-26). הנתבע 1 אישר כי הוא פנה לנוטריון וכי אחיו עבד עליו. לטענתו, הנוטריון הסביר לו אך הוא לא הבין. עוד טען כי אחיו- הנתבע 2 עבד עליו שעה בה הבטיח לו שיבנה עבורו בית ויתן לו כ-400,000 ₪ ולכן חתם אצל עו"ד. הנתבע 1 הבהיר שחתם על שני ייפוי הכח לטובת אחיו ללא הבנתו (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 29- עמ' 24 ש' 16). הנתבע 1 הסביר שהנתבע 2 הבטיח שבתמורה לקרקע יבנה עבורו בית ויתן לו סך של כ-400,000 ₪. הנתבע 1 לא ידע לומר מה שווי הקרקע באזור והכחיש כי בינו לבין חמו יש התחשבנות כלכלית. הוא אישר כי הוא זה ששילם שכ"ט לעו"ד (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 17-28).

9. התובע 1 בעדותו לא ידע להציג את ההסכם בינו לבין בתו וטען כי במידה וישנו הסכם הוא אצל עו"ד. כאשר נאמר לו כי בדיווח לרשויות המס לא מצוין קיומו של הסכם השיב שלא ראה דיווח מהמס. התובע אישר שקיבל שוברים ושילם את כולם אך לא ידע לומר את סכום התשלום (עמ' 25 ש' 17-28). התובע נשאל בנוגע ליחסי בתו וחמתה והשיב שאינו יודע אך לא ידוע לו על בעיות בין השתיים (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 26 ש' 2). התובע אישר שמעולם לפני כן לא קיבל לידיו קרקע במתנה וכי קיבל את החזקה ביום 20/6/10. הוא אישר שלפני כן לא היה לו קשר למקרקעין (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 3-14). התובע לא ידע לומר האם הנתבע 1 ידע על כוונת בתו להעביר לידיו את הקרקע כאשר העביר לה את הקרקע (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 15-18). הוא אישר כי הבניה על המקרקעין מיועדים לבנו רביע (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 21-24). התובע נשאל בעדותו האם ידוע לו מדוע הנתבע 1 חתם על תצהיר לטובת אחיו והשיב- "תשאל אותו". הוא טען כי נודע לו על החתימה לאחר מכן (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 25-29). התובע אישר כי הוגשה התנגדות לבניה שנדחתה כאשר לדבריו היתה הסכמה שיבנה על הקרקע אך לא במיקום הספציפי. לטענתו, ההתנגדות נדחתה וניתן לו היתר (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 30- עמ' 27 ש' 7). התובע לא ידע לומר מה ההבדל בין מכר רגיל למכר ללא תמורה, כדבריו-"אני בכלל לא יודע מה רגיל. אמרו לי שזה מתנה ואני לא משלם עליה" (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 12-13). התובע אישר את טופס ההיתר (ת/11א) וטען כי מדובר בהיתר על שמו ועל שם הנתבע 1 והתובעת 2. נטען כי מדובר בהיתר מיום 23/2/10. כאשר נשאל האם מדובר בהיתר שלו השיב-"אני חושב שלא שלי, אבל שמי רשום" (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 18-30). התובע אישר שקיבל את הקרקע במתנה לפני מתן ההיתר ולא ידע לומר האם היה עליו לשלם מיסים במידה והקרקע היתה מועברת לידיו ישירות מהנתבע 1. כאשר נשאל בנוגע לסמיכות מועדי העסקאות השיב- "זה רגיל" (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 28 ש' 10). התובע לא ידע לומר מתי העסקה דווחה לרשויות המס כאשר נאמר לו כי העסקה דווחה כשנה לאחר שבוצעה בפועל. הוא אישר שידוע לו שישנה חובת דיווח למס בשביל הרישום אך לא ידע לומר מה נדרש בשביל הרישום היות ואיננו עו"ד (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 18-29). התובע נשאל בנוגע לסעיף 23 לתצהירו ואישר שעו"ד כתב אותו אך בהסכמתו (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 30- עמ' 29 ש' 2). התובע הסביר בעדותו כיצד הוא יודע מה החלק שלו במקרקעין (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 5-11). התובע הכחיש כי ידע שאחיו של הנתבע 2 הבטיח לו כ-400,000 ₪ בגין המקרקעין אך אישר ששמע כי דובר על עסקת קומבינציה שלטענתו אינה מובנת לו. התובע שלל שנעשתה עסקת קומבינציה בינו לבין הנתבע 1 (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 14-20). לטענת התובע לאחר שחתם על כל המסמכים אצל עו"ד ודיווח לרשויות המס נהג בקרקע כמנהג בעלים והסביר-"הבאתי מודד, עשה מדידה וגם מהנדס היה ועשו כל הדברים שצריכים להיות לפני קבלת היתר" (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 21-32).

10. הנתבע 2 נשאל בעדותו מה המטרה מאחורי החתמת הנתבע 1 על ייפוי הכח והשיב שצריך לשאול את הנתבע 1 מדוע חתם. לטענתו, בכוונתו לרשום את כל הזכויות על שמו וכלשונו- "מי שנותן לך משהו אתה לוקח". הנתבע 2 לא ידע לומר מה שווי המקרקעין כאשר לדבריו הוא אינו רוכש אדמות. הוא אישר שהנתבע 1 מתגורר בחלקה הזאת וכי גם הבית שלו יועבר לחזקתו (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 8-30). כאשר נשאל האם אין בכוונתו לגזול מהנתבע 1 את החלקה והוא יאפשר לו לבנות עליה, השיב-"הוא יודע את הכוונה לשי". בהמשך נשאל האם הוא מתכוון לתת לנתבע 1 לבנות לבניו והשיב-"אני עושה כל דבר טוב למשפחה, לילדים שלנו ולאחים שלנו, דבר לא טוב אני לא עושה. זה מה שיש לי להגיד" (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 3-8). הנתבע 2 נשאל לגבי סעיף 12 לתצהירו והשיב שקיים סכסוך משפחתי שבגללו הם רוצים לבטל את המתנה. לטענתו, בזכות אמו יש בבעלותם קרקעות. הנתבע 2 אישר שישנו סכסוך במשפחה עד היום וכי התובעת לא התנהגה יפה כלפי אמו. כאשר נאמר לו שהתובעת ובעלה- הנתבע 1 ביחסים טובים עם אמו וביקרו אותה אמש השיב שארבע שנים לפחות הם לא נכנסו לביתה וכי אמו אישה מבוגרת ולכן לא פנתה למשטרה להגשת תלונה (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 21- עמ' 32 ש' 9). הנתבע 2 נשאל האם פעל לרישום המקרקעין על שמו והשיב כי ישנה הערת אזהרה והוגשה בקשה לביטול העסקה. כאשר נשאל האם שילם מיסים בגין העסקה השיב שעו"ד מטפל והוא אינו יודע דבר בנוגע לעסקה (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 23-29). הנתבע 2 נשאל מה גרם לנתבע 1 לחתום על ייפוי הכח והשיב- "הוא אדם מבוגר, אתה יכול לשאול אותו". כאשר נאמר לו שהנתבע 1 טען שהוא שיקר לו השיב-"אתה חושב שאני אמכור את אח שלי? לא בחצי דונם. לא אקח לו, אני אשמור לו, כולם יודעים את זה". הנתבע 2 אישר שהנתבע 1 תקין מבחינה שכלית 100% (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 30- עמ' 33 ש' 4).

11. בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע 2 בנוגע לסעיף 3 לתצהירו ונשאל מי יכול להיפגע כתוצאה מ"ההלשנה הזו", הוא השיב כי זה שלקח את המתנה יפגע. לטענתו, בטמרה מי שמשלם את המס הוא הקונה בעוד שהמוכר לא משלם כלום. הנתבע 2 טען שאחיו לא רצה לעשות שום עסקה ועבדו עליו. לטענתו, אחיו אינו מומחה והוא רוצה לשמור עליו (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 12-30). כאשר הוא נשאל האם הוא הטעה את אחיו וסמך על כושר אי ההבנה הירוד שלו שעה בה לקח אותו לעו"ד על מנת להחתימו, השיב-"אח צריך לשמור על אח. אני שומר עליו. עד שנמות. זה נשאר אח שלי, ואין לי עוד אחים. לא אשה ולא אבא של אשה יכנסו בינינו" (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 31- עמ '34 ש' 2). הנתבע 2 נשאל כיצד שמר על אחיו ביחס לעסקה והשיב כי ביטל את הערת האזהרה ורשם בטאבו הערת אזהרה. הוא אישר שידע שחלק מהמקרקעין הועבר לאשתו של הנתבע 1 ועבר לאביה בהמשך. לאחר מכן טען שאינו יודע האם המקרקעין הועברו. הוא לא זכר תאריכים אך טען שהיו שמועות במשפחה שחלק מהמקרקעין הועברו (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 3-31). הנתבע 2 נשאל מדוע רשם הערת אזהרה והשיב-"בשביל לבטל את העסקה קודם כל, ושלא יבוא עוד אחד לחפש מתנות, רציתי לבטל את העסקה בין סאוסן לטהא. לשאלתך, סאוסן זאת אשתו של אחי". הנתבע 2 נשאל בנוגע לסכסוך בין התובעת לאמו כאשר לטענתו אמו לא הגישה תלונה נוכח גילה ולפיכך גם לא צורף תצהיר מטעמה והיא לא הובאה לעדות. לדבריו, הוא יכול להביא עדים באשר לאירוע. הוא אישר שהביא את אמו לבית המשפט לדיון בצו המניעה וטען כי לפני כשנתיים המצב היה שונה וכיום היא מבוגרת (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 10- עמ' 36 ש' 1). כאשר נשאל מדוע בתצהירו טען שהוא אינו יודע על העסקה בין אחיו לאשתו השיב-"לפעמים הראש בורח" (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 3-5). הנתבע 2 לא ידע להשיב באשר לעסקה בינו לבין אחיו וטען כי עו"ד מטעמו מטפל (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 11-20). הנתבע 2 נשאל בנוגע לערר ולצו המניעה וטען שכל הקורות נבנו על ידי התובע ביומיים (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 22- עמ' 37 ש' 2). הנתבע 2 הודה שלא פנה לתובעת בנוגע לביטול העסקה וטען שהנתבע 1 הסביר לה על ביטול העסקה. הוא אישר שגם לא פנה לתובע וציין כי אנשים מכובדים בכפר ניסו לגשר, אך הדבר לא צלח (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 3-10). הנתבע 2 אישר שיש לו התנגדות לגבי המתנה שנתן הנתבע 1 לאשתו. הנתבע 2 אישר שהוא רשום כבעל נכס בטאבו וכי יש ערבוב בין החלקות של אביו ודודו. הוא אף אישר שביתו לא נמצא על החלקה אך טען שיש לו חזקה בנכס וכי הוא קוטף זיתים שם (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 11-28). הנתבע 2 לא ידע לומר האם בכוונתם היה להעביר את הנכסים על שמו בדרך של עסקה רגילה או מתנה וטען שעו"ד מטפל והקרקעות אינן מחולקות. באשר לעסקה עם הנתבע 1 טען שהכוונה היתה להעביר את כל הזכויות אליו ועליו היה לשמור על כל החלקים. הוא הכחיש שהובטח לנתבע 1 תשלום של כ-400,000 ₪. לדבריו, הוא יעזור לאחיו אך לא הבטיח לו דבר ולא יבנה עבורו בית במיליון דולר. כאשר נשאל מה התמורה השיב- "לא צריך תמורה בשביל לעזור לאח שלי" (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 3-14). בחקירתו החוזרת נשאל לגבי מרמה בעסקאות עם ובלי תמורה והשיב שהוא חושב שהיתה עסקת מכר בין הנתבע 1 לאחרים והם רצו לעבוד על שלטונות המס על מנת לשלם פחות כסף (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 19-22).

עמדת התובעים בסיכומיהם

12. התובעים בסיכומיהם חזרו על טענותיהם כפי שהועלו בכתב התביעה. לטענתם, המהלכים המתבצעים כנגדם ננקטו בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של ההליכים המשפטיים על מנת להכשיל את העברת הזכויות על שמם. נטען כי הנתבעים מודעים לתביעה לפירוק שיתוף שהוגשה על ידי אחיותיהן בעידוד הנתבע 2 בה הם מכירים בזכויות התובעים, כאשר המחלוקת היא על מיקום השטח שיוקצה להם בחלקה ולא על בעלותם בשטח. לטענת התובעים, הנסיבות הממשיות שגרמו לנתבע 1 להתחייב להעברת מלוא הזכויות הרשומות על שמו לטובת הנתבע 2, חרף המסמכים עליהם חתם ומודעותו שהשטח של כ-500 מ"ר אינו בבעלותו יותר, אינן ידועות. נטען כי מדובר במהלך שנעשה בחוסר תום לב על ידי הנתבע 2 על מנת לטרפד את הרישום וכן לטובת התביעה לפירוק שיתוף המתנהלת בבית משפט השלום בקריות. נטען כי מהלך זה החל בהתנגדות להוצאת היתר בניה ונמשך בהגשת בקשה למתן צו מניעה להמשך עבודות הבניה ועד לרישום מלוא הזכויות על שם הנתבע 2. הוזכר כי הנתבע 1 חתם על תצהיר בו הוא מכיר בהעברת השטח של כ-500 מ"ר לאחר שחתם על ייפוי הכח לטובת הנתבע 2. עוד נטען כי הנתבע 1 הצטרף לעמדתם וטען בבית המשפט שיש לאשר את העסקה. נטען שגם הנתבע 2 אישר שהתובע 1 הוא הבעלים של שטח של כ-500 מ"ר בישיבה בפני ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה בעניין ההתנגדות להוצאת היתר בניה מיום 16/1/09. נטען שהתובעים בעדותם חיזקו את טענותיהם ותמכו אותן במסמכים. התובעים הפנו לעדותה של התובעת 2 ממנה עלה כי היא קיבלה את הנכס במתנה מבעלה ללא תמורה והחליטה להעבירו לאביה (עמ' 11 ש' 17-21). נטען כי הדבר אושר על ידי הנתבע 1 בעדותו, לרבות העברת המקרקעין לתובע 1 ושביעות רצונו מכך (עמ' 17 ש' 18, עמ' 18 ש' 4, 8, ו-32). עוד נטען שהנתבע 1 אישר שחתם על ייפוי הכח אצל עו"ד חטיב והוסיף שלא הבין את משמעות ייפוי הכח וכי אחיו עבדו עליו, שעה בה הוא בטח בהם (עמ' 17 ש' 18-23). נטען שאין לייחס לייפוי הכח כל משמעות ואין לו תוקף משפטי היות והוא נוגד את עסקת המכר בין הנתבע 1 לתובעת 2. נטען כי התובע 1 קיבל חזקה בנכס והיתר בניה. עוד נטען כי הנתבע 2 אישר בעדותו שכל מעשיו נעשו על מנת למנוע כניסה לנכס ומעיד על כוונותיו לשמור על טובת המשפחה בהתאם להבנתו (עמ' 29-30 ש' 29-32, 1-4). נטען שהנתבע 2 פעל בהתאם לעדותו על מנת לשמור על אחיו, דבר המחזק את הטענה לפיה אין עסקה בין הנתבעים (עמ' 33 ש' 1-3). עוד נטען בהקשר זה כי הנתבע 2 טען שהוא שומר על המקרקעין ולא משנה באיזו צורה (עמ' 37 ש' 1-3). נטען שהנתבע 2 אישר שהיה ידוע לו על ביצוע העסקה בין התובעת 2 לנתבע 1 (עמ' 33 ש' 15-28). נטען כי בעדותו הנתבע 2 סתר מספר פעמים את תצהירו (עמ' 34 ש' 31-32, עמ' 35 ש' 1-6). נטען שהנתבע 2 שלל כל חזקה ו/או שימוש בנכסים ואף שלל שבכוונתו לפנות את הנתבע 1 מביתו, שלגביו גם רשומה הערת אזהרה לטובתו.

עמדת הנתבעים בסיכומיהם

13. הנתבע 1 בסיכומיו הצטרף לטענות התובעים. לדבריו, הוא הבעלים של 3,657 מ"ר מתוך 9,957 מ"ר בחלקה 5 בגוש 18565 בטמרה. נטען כי על החלקה בנוי ביתו של הנתבע וכי החלקה נמצאת בבעלות משותפת של הנתבע, אחיו ודודו. נטען כי הדבר היחיד המונע את השלמת רישום העסקה בינו לבין התובעים הוא הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע 2 באמצעות ייפוי הכח הבלתי חוזר שנחתם לטובתו. נטען שבהתאם ליפוי הכח בוצעה פעולה בודדת והיא רישום הערת אזהרה מיום 24/1/11. נטען כי התובעים והנתבע 1 העידו בפני בית המשפט ומעדותם עולה כי מדובר בעסקאות שבוצעו בתום לב וכללו את כל המהלכים שאדם מן היישוב היה צריך לבצע לרבות הסכם בכתב, דיווח לרשות המיסים, תשלום המיסים ורישום הערת אזהרה. נטען כי מעדות הנתבע 1 ומעדות התובעת 2 עולה כי אחיו הבטיחו לו כסף ובניית בית תמורת העברת הזכויות (עמ' 17 ש' 18-19, עמ' 13 ש' 13-19). נטען שייפוי הכח פגום והושג בדרכי מרמה וכי הדבר מתבטא במעשים ובמחדלים כאמור: הנתבע לא קיבל כל תמורה וכך עלה מעדות הנתבע 2 (עמ' 36 ש' 31, עמ' 37 ש' 1-10), לא הוסבר לנתבע 1 על מה הוא חותם כאשר הוחתם על ייפוי הכח, נסיבות המקרה מלמדות שהנתבע 1 הוטעה ואין כל סיבה שיוותר על זכויותיו אלא אם רומה והוטעה על ידי אחרים, הנתבע 2 לא ידע בעדותו להסביר ולפרט מהן הנסיבות או המטרה למתן ייפוי הכח למעט רצונו להכשיל את השלמת העסקה עם התובעים ולשמור על חלקו של הנתבע 1, הנתבע 1 הצהיר על רצונו שהעסקאות עם התובעים יושלמו ברישום וכי ייפוי הכח יבוטל והדבר נתמך בעובדה שלא בוצעה כל פעולה ממשית להשלים את העסקה על פי ייפוי הכח. נטען כי יש להורות על ביטול ייפוי הכח בהתאם לכל אחד מהנימוקים האמורים. לטענת הנתבע 1, הוא חתם על שני ייפוי כח, האחד לצורך ביטול העסקה עם התובעים. נטען שבייפוי כח זה לא נעשה כל שימוש וזאת על פי הודאת הנתבע 1 ואי צירוף כל ראייה או מסמך המעיד על כך. מכאן, נטען שהנתבע 2 ידע על כך ובאי שימושו בייפוי הכח הוא ויתר על ביטול העסקאות עם התובעים. נטען כי היות וייפוי הכח נחתם לאחר ביצוע העסקאות עם התובעים והנתבע 2 ידע על קיומן לפני החתימה, אזי ייפוי הכח מדבר על חלקו של הנתבע פחות 500 מ"ר שהועברו לתובעים על ידו. נטען כי הדרך הנכונה היא לפנות לבית המשפט לביטול העסקה עם התובעים ולא בדרך של רישום הערת אזהרה. נטען שיש להעדיף את עדותו של הנתבע 1 שהינו המייפה, על עדות הנתבע 2- המיופה. לטענת הנתבע 1, סעיף 5 (ג) לחוק המתנה עומד לזכותו של הנתבע 1 לבטל את ייפוי הכח שניתן לטובת הנתבע 2 היות והעסקה עמו לא בוצעה ואף אחד לא יודע מהם תנאי העסקה, בייחוד כאשר אדם מן היישוב לא היה מבצע עסקה כזאת. נטען כי הסכסוך בין התובעת 2 לאם הנתבעים מוכחש ולא הוכח על ידי הנתבע 2 בראייה או עדות. נטען שהעסקה עם הנתבע 2 לא הסתיימה ברישום כתוצאה מאי דיווח לשלטונות המס ו/או אי תשלום מיסים בגין העסקה. עוד נטען כי רישום הזכויות על שם התובעים הינו טכני ולא בוצעה רק בשל הערת האזהרה לטובת הנתבע 2. נטען שהערת האזהרה לטובת הנתבע 2 נרשמה בחוסר תום לב ללא הסכם ו/או דיווח לרשויות המס. עוד נטען כי הנתבע 2 לא פנה לבית המשפט בבקשה לביטול העסקה עם התובעים וכי התובעים קיבלו חזקה והיתר בניה חרף התנגדותו. נטען שיש לקבל את תביעת התובעים.

14. הנתבע 2 בסיכומיו טען כי מדובר במעשה הונאה כלפי רשויות המס וכי אל לבית המשפט לתת יד למעשה בלתי חוקי. נטען כי העסקה האמיתית הוסתרה וכי ניתן דיווח כוזב לעניין מועד העסקה ותפיסת החזקה בשטח. נטען כי דחיית התביעה לא תפגע בצד שלישי תם לב וכי התובעים לא עשו דבר לביטול ייפוי הכח הנוטריוניים. עוד נטען כי התובעים לא צירפו את עבדאללה שלטובתו ניתן ייפוי הכח ביום 11/1/11, ייפוי כח שנעשה בו שימוש. נטען להעדר הסכם מכר וכי מדובר בעסקה שלא נגמרה ברישום. לטענת הנתבע 2 "מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה". נטען כי ניתנה תמורה בגין השטח וכי העסקה דווחה לרשויות המס למעלה משנה לאחר המועד בפועל ולא תוך 40 יום כמצוות סעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין. נטען כי התובעת 2 הודתה שמדובר בעסקת קומבינציה (עמ' 13 לפרוטוקול) וכך גם הנתבע 1 (עמ' 23). נטען כי התובע 1 הודה כי מונח לפניו היתר בניה שאינו על שמו בלבד (עמ' 26). נטען שהתובעת 2 הודתה שההעברה לאביה היתה ידועה לבעלה עוד לפני כן (עמ' 10 ש' 28-31). באשר לתשלום המיסים נטען כי התובע 1 הוא זה אשר שילם את כל המיסים על שתי העסקאות, דבר המעיד על טיב העסקה. מעדות התובעת 2 עלה כי לטענתה בעלה שילם את המיסים וזאת בניגוד לתצהירה שם טענה שהיא נשאה בתשלום (עמ' 11 ש' 21). נטען כי הנתבע 1 הכחיש שילם את המיסים בעדותו (עמ' 19 ש' 7-18), בעוד שהתובע 1 הודה בעדותו ששילם 4-5 שוברים. נטען שבתצהירו, השתמש התובע 1 בסעיף 20 במונח "קנה" באשר למקרקעין, להבדיל מקיבל מתנה. הנתבע 2 הפנה לסעיף 30 לחוק החוזים לפיו חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור- בטל.