עלי חביב אללה נ' יעקב בטיטו ואח'

החלטה ופסק דין חלקי

מבוא

1.ביום 11.12.06 נפגע התובע בתאונת עבודה עת עבד אצל הנתבעת מס' 3. בכתב התביעה טען התובע, כי במועד האירוע הוא עסק בקשירת חבילת עצים לחגורה של מנוף, אשר מותקן על משאית-מנוף. לאחר שסיים לקשור את החבילה ובטרם התרחק ממנה, הרים נהג המשאית את החבילה, וכתוצאה מכך החבילה הסתובבה, פגעה בו והפילה אותו מגובה של כ-4 מטרים.

את התביעה הגיש התובע נגד יעקב בטיטו (הנתבע מס' 1), מי שהיה במועד האירוע הנהג של המשאית ומפעיל המנוף, נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת מס' 2) בהיותה מבטחת השימוש במשאית בביטוח חובה במועד האירוע, וזאת בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התביעה אף הוגשה בעילה חלופית לפי פקודת הנזיקין, נגד אופיר יזום השקעות בע"מ (הנתבעת מס' 3) בהיותה המעסיקה של התובע במועד האירוע ומי שגרמה, על פי הנטען, לנזקו של התובע עקב רשלנותה.

2.הנתבעת מס' 2 כפרה בנסיבות האירוע כפי שנטענו על ידי התובע וטענה, כי נפילת התובע מגובה נגרמה ללא שום קשר לשימוש כלשהו שנעשה ברכב ובנסיבות שאינן עונות על הגדרת תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק. בכתב ההגנה טענה הנתבעת 2 עוד, כי פגיעתו של התובע נגמרה עקב השימוש "טעינה ופריקה", שימוש שאינו נמנה עם השימושים המוכרים בחוק הפיצויים.

3.הנתבעת מס' 3 לא הגישה כתב הגנה, וככל הנראה מדובר בחברה שאינה פעילה יותר.

4.לאור המחלוקת בשאלת החבות, הוריתי על פיצול הדיון באופן שתידון תחילה שאלת החבות.

ראיות הצדדים וקביעת העובדות

5.מטעם התובע הוגש תצהיר שלו וכן זומן לעדות בעל פה מר מאהל חביבאללה, שעבד יחד עם התובע באתר בו אירעה התאונה והיה עד ראיה לאירוע. מטעם כלל העידו נהג המשאית וכן חוקר פרטי, אשר חקר את הנהג וגבה ממנו הודעה בכתב.

6.בתצהיר עדותו הראשית ובעדותו לפני טען התובע, כי במועד האירוע הוא נדרש יחד עם מאהל חביבאללה לעלות על מבנה שהיה בהקמה ולקשור חבילת עצים וקרשים לרצועות המחוברות לזרוע של מנוף המורכב על משאית, במטרה להורידה לרצפה. הוא קשר את החבילה לרצועה מצד אחד ואילו העובד השני (מאהל) קשר את החבילה מהצד השני. לאחר שקשר את החבילה ובטרם התרחק ממנה, ובעודו עומד על קורה ברוחב של כ-20 ס"מ, הרים הנהג את החבילה וכתוצאה מכך היא הסתובבה, פגעה ברגליו והפילה אותו מגובה.

התובע דחה את הגרסה שהוצגה לו בחקירה הנגדית ושכביכול הוא נפגע עת קפץ מאותה קורת בטון עליה עמד על חבילת הקרשים שהייתה קשורה לזרוע המנוף והסביר, כי אם היה עולה על חבילת הקרשים הוא יכול היה לאחוז בחבל או ברצועות ובאופן שכזה למנוע את נפילתו, אך מאחר שעמד על קורת בטון בגובה של 4 מטרים, הוא לא יכול היה לאחוז בדבר כלשהו, ולכן נפל מגובה.

7.בחקירתו הראשית העיד מאהל, כי ביום האירוע הוא נדרש יחד עם התובע לעלות על המבנה במטרה לקשור את חבילת העצים לרצועות של המנוף. הוא קשר את החבילה מצד שמאל, התחיל לרדת וביקש מהנהג שלא להרים את החבילה עד שהתובע יתרחק ממנה. לדבריו, תוך כדי ירידתו בסולם, הנהג הרים את חבילת העצים לפני שהתובע התרחק, וכתוצאה מכך הסתובבה החבילה, פגעה בתובע והפילה אותו מגובה.

בחקירתו הנגדית חזר העד על גרסתו בחקירה הראשית וציין, כי בעת אירוע התאונה הוא היה בקשר עין עם נהג המשאית ועם התובע, וראה את נסיבות פגיעתו של התובע ואת חבילת העצים מסתובבת ופוגעת בו. העד כפר בגרסת הנהג שהוצגה לו בחקירה הנגדית, ולפיה רק התובע עלה על מנת לקשור את העצים, וציין כי מדובר בחבילת עצים שאורכה כ-4 מטרים, כך שעובד אחד לא יכול היה לקשור אותה לבד משני הצדדים.

8.בגרסת התובע והעד מטעמו לא התגלו סתירות, לא במבחן ההשוואה הפנימית ולא במבחן ההשוואה החיצונית. לא התגלו סתירות בעדותם בחקירה הראשית לעומת עדותם בחקירה הנגדית ולא התגלו סתירות בין הגרסה שמסר התובע לעומת הגרסה שמסר העד. שניהם מסרו גרסה תואמת אף בפרטים הקטנים והשוליים, דבר שיש בו כדי לתמוך ולחזק את גרסתם. עדותם היתה קוהרנטית, ברורה, החלטית ואמינה. שניהם עשו עלי רושם חיובי, ואני נותן אמון מלא בגרסתם.

9.גרסתו של התובע אף קיבלה חיזוק מטופס התביעה לדמי פגיעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי ביום 4.1.07, פחות מחודש לאחר האירוע. בטופס התביעה תיאר התובע את נסיבות האירוע כדלקמן:

"תוך כדי עבודה בענף הבניין ותוך כדי קשירת עצים בחגורות של מנוף המותקן על משאית, הרים המנוף את העצים וזרק אותי מגובה של 4 עד 5 מטר לרצפה מלמטה ונפגעתי".

גרסה זו אשר תואמת באופן מלא את גרסתם של התובע והעד מטעמו בתצהיר ובחקירות הנגדיות, נמסרה על ידי התובע סמוך לאחר האירוע, לפני שקיבל ייעוץ משפטי, פני שהנתבעת 3 הפסיקה את פעילותה ולפני שידע את משמעות ההבדל בין נפילה סתם מגובה לעומת נפילה מגובה עקב תזוזת זרוע המנוף. בשלב מסירת טופס התביעה למל"ל, לא היה לתובע אינטרס לסלף את העובדות ולטעון שמדובר בנפילה שנגרמה עקב תזוזת הזרוע של המנוף, שכן באותה נקודת זמן, היתה לו עילת תביעה טובה גם נגד הנתבעת מס' 3 בעילה לפי פקודת הנזיקין.

10.לעומת עדותם של התובע והעד מאהל, מסר הנהג גרסה מבולבלת, בלתי סדירה ובלתי סבירה. בחקירתו הראשית טען, כי התובע עלה על המבנה במטרה לקשור את החבילה לחגורה שמחובת למנוף, וכי הוא נפל עת הרים מעט את החבילה. בהמשך הוא שינה קצת את גרסתו וטען, כי הוא לא הרים את החבילה, אלא רק מתח את החגורות כדי שהחגורה לא תשתחרר, וכי ייתכן שהתובע נפל בשל כך.

לעומת הגרסה בחקירה הראשית, טען הנהג בתחילת חקירתו הנגדית, כי הוא מתח את החגורה כשהתובע עמד עליה והחזיק ברצועה שלא תשתחרר מזרוע המשאית, אם כי הוא לא ידע להסביר מה היתה הסיבה לתזוזת החבילה. הוא לא ידע להסביר, האם התובע נפל עקב כך שהחבילה הסתובבה או עקב הרמתה מעט, ואף העלה סברה שלישית שייתכן שהחבילה זזה עקב איבוד לחץ השמן שבאמצעותו מופעלת הזרוע וללא שום קשר להזזת הזרוע על ידו או מתיחת החגורה מעט.

11.הבלבול ניכר עוד יותר כאשר משווים בין גרסתו של הנהג בעדות הראשית ובחקירתו הנגדית לעומת הגרסה שמסר לחוקר מטעם כלל בשתי הזדמנויות שונות. באחת השיחות שניהל עם חוקר מטעם כלל ושהוקלטה (מוצג נ/2), מסר הנהג את הגרסה שלהלן: