עלון(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' ס. הנשיאה השופט י' ריבלין), מיום 1.5.14, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.נגד העורר הוגשו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים לבית המשפט השלום לתעבורה בירושלים בגין עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון תקף, נהיגה ללא ביטוח, הכשלת שוטר והתחזות.

3.ביום 30.3.14, קבע בית המשפט קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. בית המשפט הוסיף וקבע כי קיימת כנגד העורר עילת מסוכנות וגם קיים חשש לשיבוש הליכי משפט. לאחר שבחן חלופת מעצר מוצעת בבית העורר ובפיקוח שניים מאחיו, נמצא כי לשני האחים עבר פלילי והם נפסלו מלשמש מפקחים. בית המשפט קמא בחן גם כמפקחות אפשריות שתיים מארבעת נשותיו של העורר, אך קבע כי החלופה שהוצע איננה רצינית זאת מאחר ששתי הנשים עסוקות בטיפול בילדיהן ויתרה מכך אין להן סמכות כלשהי לגביו. עוד הוסיף, כי מדובר במשיב בעל רצידיביזם גבוה ומשמעותי בעבירות נהיגה ללא רישיון ובעל עבר פלילי. בנוסף, נמלט לרמאללה בעבר והתחמק מלהתייצב לחקירה. לפיכך, קבע, כי אין בחלופת המעצר כדי להפיג את החששות ואת עילות המעצר ולו במעט.

4.בעקבות דברים אלה, התבקש בית המשפט לבחון שני מפקחים אחרים. בדיון מיום 7.4.14, נבחנה התאמתם של שני מפקחים, עבדל כאדר אסטרו שהוא בן דודו וגיסו של העורר ובילאל אבו סלאמה שהוא חברו של העורר. לאחר שבחן את התאמתם, קבע בית המשפט כי "החלופה שהוצעה ראויה מבחינת המפקחים". יחד עם זאת, ציין, כי חלופת מעצר דורשת מידה של אמון במשיב ולאור היותו רצידיביסט, בעל נטייה להימלט מאימת הדין ולנוכח העובדה שבמקרה דנן אף לא בחל להתחזות לאחר החשש להימלטות ולשיבוש הליכי המשפט הינו אמיתי כמו גם החשש ממסוכנות להמשך נהיגה בפסילה. לפיכך, הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר שיבחן את מידת מסוכנותו של המשיב ואת האמון שיש לתת בו וכן את החלופה שהוצעה.

5.תסקיר שירות המבחן מיום 27.4.14 ציין את רקעו האישי והמשפחתי של העורר שהוא כבן 37, תושב בית חנינה, נשוי ל-4 נשים, ואב ל-24 ילדים. צויין כי השכלתו כוללת 9 שנות לימוד וכי בשנים האחרונות עבד כקבלן בניין עד לפשיטת רגל שבעקבותיה צבר חובות כספיים. שירות המבחן ציין, כי העורר הופנה אליו לראשונה בשנת 1999 בגין עבירות מרמה ובגין עבירות אלימות ורכוש, ודיווח על צריכת אלכוהול מופרזת כדי להימנע מהתמודדות ממצבים מורכבים. שירות המבחן מציין, כי לאור מאפייני אישיותו, נטייתו לפעול באופן אימפולסיבי ללא שיקול דעת וחזרה על ביצוע העבירות זמן קצר לאחר שחרורו מן המאסר וכן קשייו בהפנמת סמכות החוק בהעדר תחושת הרתעה, רמת הסיכון הנשקפת מהתנהגותו הן בתחום התעבורה והן בחשש לשיבוש הליכים היא גבוהה. עם זאת, ציין, כי במידה ויימנע ממנו שימוש ברכב ייתכן שהדבר יפחית את רמת הסיכון.

6.עורכת התסקיר התרשמה מן המפקחים המוצעים לצורך בחינת התאמתה של חלופת מעצר בביתו של העורר – המדובר באותם מפקחים שראיין בית משפט קמא – והתרשמה כי הם מבינים את משמעות הפיקוח ואת האחריות המוטלת עליהם ומבטאים רצון לסייע לעורר ולמשפחתו מתוך תחושת מחוייבות והבנה לנדרש מהם.

בסיכום התסקיר צויין, כי מחד מדובר באדם שלחובתו הרשעות קודמות בתחום הפלילי והתעבורתי ונטייה לרצידיביזם ונשקפת רמת סיכון גבוהה מצידו. אולם, מאידך, התרשמו מהתאמתה של החלופה המוצעת ויכולתה להציב גבולות לעורר ולהפחית את הסיכון הנשקף ממנו ולמנוע ממנו נגישות לכלי רכב. לאור האמור, הומלץ על שחרורו למעצר בית מלא בפיקוח המפקחים המוצעים, בערבויות הולמות ובתנאי שלא ינהג בכל כלי תעבורה.

7.לאחר קבלת התסקיר בהחלטתו המסכמת מיום 1.5.14, ציין בית המשפט את הערכת שירות המבחן כי מסוכנותו של העורר הן לגבי חזרה לביצוע העבירות והן לגבי חשש משיבוש הליכי משפט, הינה גבוהה. בית המשפט ציין, כי שירות המבחן, לאחר התלבטות קשה, המליץ לשחרר את העורר למעצר בית בביתו בפיקוח גיסו וחברו של העורר, באיזוק אלקטרוני. בית המשפט הוסיף, כי לצד האישומים בנהיגה בפסילה, מיוחסות לעורר עבירות גם של התחזות והכשלת שוטר "האישומים, כשלעצמם מוכיחים שאין לתת אמון במשיב, מה גם שמדובר ברצידיביסט". בית המשפט ציין עוד, כי המשיב נמלט לרמאללה למשך 5 חודשים בשל היותו דרוש לחקירה ויש חשש נוסף מהימלטות. עוד ציין, כי אין אפשרות באיזוק אלקטרוני בשל מגוריו של העורר בבית חנינה, וסיכם "נטייתו של העורר להימלט מאימת הדין ואין לתת בו אמון הדרוש לצורך חלופת מעצר ואפשרות לאיזוק אלקטרוני אין". לפיכך, הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

8.בהליך שלפניי טען ב"כ העורר, כי לפני בית המשפט קמא לא הונחו כל הראיות המצביעות על כך שהעורר נמלט לרמאללה ולא יוחס לו כל אישום בעניין זה. לדבריו, כל שנעשה על ידי המשטרה הוא ניסיון להתקשר לעורר באותה תקופה שלא צלח ולא נעשה כל ניסיון איתור נוסף. כך שאין בסיס לטענה שהוא נמלט מאימת הדין.

9.עוד טען, כי בהליך מעצר הימים, בטרם הועבר התיק לידי יחידת תביעות תעבורה, יוחסו לעורר עבירות נוספות של דריסה, בריחה והימלטות. אולם, הפרקליטות החליטה שלא להגיש כתב אישום בעניין זה מחוסר ראיות ולפיכך לא ראוי היה שיוגש בגין אותן ראיות ואותו אירוע כתב אישום בגין נהיגה בזמן פסילה. באשר לאישום השני, טען ב"כ העורר כי מדובר באירוע חריג שבו נהג לבית הספר של ילדיו, על מנת להחזירם הביתה, לנוכח שמועה במקום מגוריו על חטיפת ילדים. בנוסף, טען כי העורר הודה באופן מיידי בעבירת ההתחזות ושיתף פעולה עם המשטרה באופן מלא. בנוסף, התייחס לעובדה שבשלב הראשוני היתה התביעה מוכנה לשחרר את העורר ולאחר מכן חזרה בה ויצאה נגד קביעתו של בית משפט קמא כי לא ציבור עוברי הדרך צריך לשלם את המחיר על שגגותיה של התביעה. עוד טען, כי בית המשפט התעלם מהמלצתו החיובית של שירות המבחן אשר התרשם באופן חיובי מהמפקחים, לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לדבריו, בית המשפט גם התעלם שהינו אב ל-24 ילדים. שתיים מנשותיו נמצאות בהליכי הריון מתקדמים והוא מצוי בהליך של פשיטת רגל. בנוסף, טען כי הכלל בפסיקה הינו שרק במקרים חריגים יש לעצור עד תום ההליכים מי שנהג בפסילה או בנהיגה ללא רישיון, וברגיל יש להסתפק בחלופת מעצר.

10.ב"כ המשיבה בטיעוניה, ציינה כי בנוסף לעונש המאסר על תנאי שהיה מונח בפני בית משפט קמא, התגלו לתביעה לקראת הדיון בבית משפט זה שני עונשים מותנים נוספים, מעבר לעונש המותנה של 7 חודשים שהוצג לבית משפט קמא, התלויים ועומדים נגדו. האחד, של 5 חודשים והשני של 30 יום על נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון. עוד ציינה את עברו התעבורתי המכביד ואת רישומו הפלילי שלו נוספה עבירה משנת 2014. בנוסף, הפנתה לעפ"ת 5392-05-12 מיום 6.1.12, שבו נדון ערעורו של המערער על גזר דינו של בית משפט לתעבורה שבו נגזרו עליו שנת מאסר בפועל, פסילה למשך 3 שנים ומאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים, זאת בגין הרשעתו בנהיגה בשכרות ובנהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון, מסירת הודעה כוזבת, שיבוש הליכי חקירה ואישום נוסף של נהיגה בשכרות. באותו עניין צויין, כי לחובת העורר 32 הרשעות קודמות והוא ריצה מספר מאסרים בדרך של עבודות שירות. בערעור זה, שבו ישבתי אני לצד חבריי, כב' השופט הבכיר, צ. סגל – אב"ד וכב' השופט ב.צ. גרינברגר, ציינו כי מדובר במערער המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של הציבור. יחד עם זאת, הקלנו באותו עניין בדינו של העורר והעמדנו אותו על 9 חודשי מאסר בפועל, לאור נסיבותיו האישיות הקשות, היותו אב ל-18 ילדים (אז), כאשר אחת מארבעת נשותיו מאושפזת בבית חולים בשל היריון בסיכון.

11.לדבריה, המוקד בהחלטתו של בית משפט קמא היה חוסר היכולת לתת אמון בעורר, על אף ההמלצה בתסקיר ואין להתערב במסקנה זו של בית המשפט. עוד טענה ב"כ המשיבה, כי אי הגשת כתב האישום על אירוע דריסה הבריחה וההימלטות נבעה מטעמים ראייתיים ובשל חזרה של חלק מהעדים מהודעותיהם המקוריות, אך עדיין קיימות כנגד העורר ראיות לגבי הנהיגה בזמן פסילה, שהן חלק מחומר החקירה שהיווה את הבסיס הראשוני להגשת כתב האישום. עוד ציינה את העובדה שהמפקחים המוצעים אינם בני משפחה וזאת בשל קיומם של סכסוכים משפחתיים במשפחת העורר.

12.בדיון הראשון בערר מיום 11.5.14 ובהתייחס לסוגיית האיזוק האלקטרוני, הוריתי ליחידה לפיקוח האלקטרוני להתייחס לאפשרות של התקנת איזוק אלקטרוני בביתו של העורר בבית חנינה. בהודעה מיום 12.5.14, ציין מנהל היחידה כי לאור המצב הביטחוני מדיניות התוכנית הינה לא להתיר כניסה למזרח ירושלים ללא ליווי ביטחוני. מאחר שלא קיימת זמינות למתן ליווי משטרתי לחברת השמירה המפקחת על האיזוק ובהעדר אפקטיביות של הפיקוח, לא ניתן לבצע פיקוח על האיזוק במזרח ירושלים.

13.ב"כ העורר טען בעניין זה, כי המדובר בהפליה בוטה בין יהודים לערבים בירושלים וגם נתון זה צריך להילקח בחשבון ולהטות את הכף לכיוון שחרורו של העורר בערובה. עוד טען, כי גזרי הדין הנוספים המכילים מאסרים מותנים שהוצגו לבית המשפט בערר לא הועברו להגנה לקראת הדיון הנוסף בערר ועל בית המשפט לומר את דברו בעניין זה.

דיון והכרעה

14.דין הערר להידחות.

15.באשר לראיות לכאורה, בית המשפט קמא לא דחה על הסף את טענות ב"כ העורר וקיבל את טענת בא-כוחו כי משהחליטו רשויות התביעה שלא להאשים את העורר בעבירה החמורה של דריסה מכוונת, שוב לא היה מקום להאשים בנהיגה בפסילה. בעניין זה הוסיף, כי הוא שם את הדגש באישום השני יותר מאשר מהאישום הראשון. באשר לאישום השני, ציין כי קיימת הודאה של העורר והדבר איננו שנוי במחלוקת. מוקד הדיון לטעמי, הוא מסוכנותו של העורר ומידת היכולת להפיגה באמצעות חלופת מעצר.

16.אציין כי תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר הוא במידה רבה אמביוולנטי, שכן, מחד, הוא מצביע על רמת מסוכנותו הגבוהה אך מאידך, קובע כי החלופה המוצעת יכולה להציב גבולות להתנהגותו של העורר ולהפחית את הסיכון הנשקף ממנו ולמנוע ממנו נגישות לכלי רכב. אכן, מקובל עליי כי לא הוצגו לבית המשפט קמא ראיות מספקות בעניין החשש להימלטות לרמאללה. אולם, מאידך קיימת כנגד העורר מסה קריטית של הרשעות בתחום התעבורה ובתחום הפלילי, שבגדרן גם תלויים ועומדים נגדו שלושה מאסרים על תנאי שהם בני הפעלה בתיק זה, של 7 חודשים, 5 חודשים ו-30 יום. אכן, שני המאסרים על תנאי האחרונים לא הוצגו להגנה במועד, כפי שראוי היה שייעשה, אולם אין בכך כדי לאיין את קיומם. מסה קריטית זו של הרשעות ומאסרים על תנאי וכן עונש מאסר בפועל שריצה העורר לאחרונה בגין עבירות דומות, מצביעה על כך שלעורר אין כל מורא מרשויות האכיפה ואף לא מבתי המשפט ולכן יכולתו לעמוד בתנאי החלופה מוטלת בספק רב. בעניין זה מופנה הקורא להרשעותיו הפליליות הקודמות של העורר הכוללות תקיפת שוטר, מסירת עדויות כוזבות וכן שיבוש הליכי חקירה. לא-זו-אף-זו, בתיק נשוא ענייננו, גם העורר עצמו איננו כופר כי במסגרת האירוע נשוא האישום השני, בעת שעוכב על ידי שוטר לבדיקה, מסר כי שמו הוא "אמיר סקיע" וכן הציג לשוטר פרטי תעודת זהות שאיננה שלו.

17.מתן אמון בנאשם שלפניו לצורך התאמתו לחלופת מעצר, היא יסוד מוסד להחלטתו של בית המשפט לגבי שחרורו של נאשם בערובה. בעניין זה נקבע כי יכולת זו מוסקת בין היתר מעברו של הנאשם ומהתנהגותו במהלך האירועים נשוא כתב האישום ולאחריהם ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה המובא לפתחו (בש"פ 352/11, איאסי ברי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, 25.1.11). עוד נקבע, כי "בבסיסו, שחרור בערובה הוא מעין חוזה אמון בין המשוחרר לבין בית המשפט. המשוחרר מתחייב לכך שיעמוד בתנאים ובית המשפט, בהנחה שהוא נותן בו אמון – מורה על שחרורו. כל האמצעים הנוספים, יהיו אלה מפקחים בשר ודם או איזוק אלקטרוני, אינם אלא חישוקים שנועדו להבטיח את קיומו של החוזה, אולם אינם יכולים להוות בבסיסו" (בש"פ 9854/06 אטיאס נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, 13.12.06.