עלב"ש 111/15 ק/XXX סגן א' ר' נ' התובע הצבאי הראשי

1. המערער משיג על החלטת בית הדין קמא, בה הורה על העברת פרוטוקול הדיון מיום 19.11.2015 בעניינו, באמצעות דובר צה"ל, לגורם תקשורתי שביקש לעיין בו. המערער עמד על שמיעת הערעור, הגם שהוברר כי עוד טרם שהוגש הערעור, כבר הועבר הפרוטוקול לגורם שביקש לעיין בו.
2. משהוגשה לערכאה קמא הבקשה לקבל את פרוטוקול הדיון, ראה בית הדין קמא לקבל את עמדת באי כוח הצדדים לגביה. התביעה מסרה כי אינה מתנגדת לבקשה. המערער ציין בתגובתו כי מאחר שלא הועברה לעיונו הבקשה עצמה "על מנת ללמוד את נימוקיה ומהות הגורמים שפנו לדובר צה"ל" ומאחר שממזכירות בית הדין נמסר כי הבקשה עצמה אינה מנומקת, הרי שהוא מתנגד לבקשה.
3. בית הדין קמא נעתר לבקשה והורה על העברת פרוטוקול הדיון, כמבוקש, בכפוף למחיקת פרטי זיהוי המערער, לאור צו איסור פרסום פרטיו שהיה בתוקף באותה העת. צוין בהחלטה, כי הבקשה הנדונה הוגשה מטעם עיתונאי למטרת סיקור, וכי אין בהעברת הפרוטוקול, בסייג האמור, משום פגיעה כלשהיא בעניינו של המערער. החלטה זו היא שביסוד הערעור שבפניי.
4. המערער סבור כי שגה בית הדין קמא משנעתר לבקשתו של מי שאינו בעל-דין, לעיין בפרוטוקול דיון, כשהבקשה עצמה אינה מנומקת, כנדרש בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003, שעקרונותיהן הוחלו אף בהליכים בפני בתי הדין הצבאיים. המערער סבור כי ראוי היה ליידעו טרם שייגבש עמדה כלפי בקשת העיון, מי הגורם התקשורתי שביקש לעיין בפרוטוקול וממי באה היוזמה לעיון כאמור – גורם התקשורת או דובר צה"ל.
5. התביעה הצבאית עתרה לדחיית הערעור. נטען, כי המערער לא הצביע על נזק כלשהוא העלול להיגרם, אם תענה בקשת העיון. הוטעם, כי מדובר בפרוטוקול של דיון שהתנהל בדלתיים פתוחות וכי הפונה היה גוף תקשורתי שיש לו "אינטרס מובנה" בקבלת המידע.

דיון והכרעה

6. תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 אמנם אינן חלות, כלשונן, על בקשות עיון המוגשות לבתי הדין הצבאיים, אולם כפי שפסק בית דין זה

"ראוי לבחון את הבקשה לעיון בתיק בית הדין הצבאי בראי העקרונות שהותוו בתקנות האמורות ובפסיקה, לגבי עיון בתיקי בית משפט" (ראו ההחלטה בבקשה לעיון בתיק ע/156/89 וכן ב"ש/131/03 חסארמה נ' התובע הצבאי הראשי (2004)).

תקנה 4 לתקנות הנ"ל קובעת את זכות העיון של מי שאינו בעל דין, ולעניין זה נפסק כי:

"בחינת בקשה לעיון בתיק נעשית במסלול תלת שלבי: בשלב הראשון יש לבחון אם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש; בשלב השני, בהנחה שאין איסור בדין יש לבחון אם העיון מוצדק, כאשר לאור עקרון פומביות הדיון נקודת המוצא היא שיש לאפשר את העיון והנטל למניעת העיון מוטל על כתפי המתנגדים לכך; בשלב השלישי בהנחה שיש הצדקה לעיון יש לבחון כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויותיהם של המתנגדים לעיון" (רע"א 943/15 קליין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם, 23.6.2015)).

7. בענייננו, אין חולק כי העיון בפרוטוקול המבוקש, בכפוף להשמטת פרטי זיהוי המערער, לא היה אסור מכוח הדין. המערער לא הצביע בבית הדין קמא ואף לא בפניי על כל נזק העלול להיגרם לו כתוצאה מהעיון בפרוטוקול המבוקש. אדרבא, המערער אישר במהלך הערעור כי אין בפרוטוקול מידע בעל ערך ממשי. משכך, החלטת בית הדין קמא להתיר את העיון המבוקש עולה בקנה אחד עם הוראת התקנות, ומוצדקת.
8. טענת המערער כי ראוי שהבקשה לעיון בפרוטוקול, על-ידי מי שאינו בעל דין, תלווה בהנמקה, מתחייבת מלשון התקנה כאמור, על-פי לשונה. עיינתי בבקשה נשוא הערעור, שהוגשה על-ידי גורם תקשורתי, באמצעות דובר צה"ל. הפרשה בה מעורב המערער פורסמה באמצעי התקשורת ולפיכך התעניינותם בהמשך ההליכים ברורה היא מאליה ולא הייתה טעונה הנמקה נוספת.
9. בית הדין המחוזי לא היה מחויב להעביר את בקשת העיון, גופה, לידי המערער, ואף לא התחייבה קבלת עמדתו של המערער לפי הבקשה, כעולה מלשונה של תקנה 4(ה) לתקנות הנ"ל. בנסיבות העניין, ראה בית הדין קמא לקבל את תגובת המערער כלפי הבקשה, שלא כללה פירוט ייחודי. המערער לא הצביע על כל נזק העלול להיגרם לו או פרט סיבה שלא לאפשר את העיון המבוקש. לא הייתה מניעה כי גם בהיעדר הפרטים שביקש לברר, יציין המערער את הנזקים העלולים להיגרם לו אם תתקבל בקשת העיון. טעמים כאמור, לא נטענו מצידו. נוכח האמור לא נפל כל דופי בהליכים בבית הדין קמא בעניין הבקשה הנדונה, ובהחלטה להתיר את העיון בפרוטוקול כמבוקש.
10. אשר על כן, ראיתי לדחות את הערעור.