עלאא בשארה נ' נעים פדילה ואח'

פסק דין

א.עובדות

1.התובע יליד 1987 נסע ביום 15.7.03 ברכבו של הנתבע.

רכב הנתבע היה מבוטח באותה תקופה בחברה – הנתבעת 2 (להלן: "הראל")

2.התובע פונה לביה"ח מאיר בכפ"ס שם טופל בפניו.

3.בהליך זה אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותם של הנתבעים לפצות

את התובע על נזקיו.

כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לאחוזי הנכות הצמיתה של התובע שהם בשיעור 10% כאמור בחוות דעת מומחה ביהמ"ש.

4.התובע עותר בתביעתו זו לחייב את הנתבעים באמצעות "הראל" לשלם

לו סך כולל של 357,000 ₪ כמפורט בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית.

ב.הדיון

1.התובע טוען כי:

א.הוא נסע יחד עם הנתבע ע"מ לנסות ולתקן את המחשב בביתו של האחרון.

נסיעה זו היתה במסגרת התנדבותית בלבד שכן ישב והתבונן בבית עסקו של העד ואסים אבו חיט (להלן: "אבו חיט").

בין השנים לא נוצרו מעולם יחסי עובד ומעביד. מכאן שאין המדובר בתאונת עבודה.

ב.הוא סובל מנכות תפקודית עקב הנכות הרפואית שכן הוא מתקשה בדבור עקב הפגיעה בלסת. כיון שכך מתחמק מדבור בפרהסיה. כך גם יקשה עליו למצוא בת זוגו כלבבו.

ג.הוא יזדקק לניתוחים בעתיד שיאפשרו לו תפקוד קל יותר ופתרון חלקי בבעית הלסת.

2.הנתבעים טוענים כי:

א.המשימה לתקון מערכת המיחשוב בבית הנתבע הוטלה עליו במסגרת יחסי עובד ומעביד שבין התובע לבין אבו חיט ומכאן שהתאונה – תאונת עבודה.

ב. יש להתייחס לנכותו הרפואית ככזו שאין עמה כל נכות תפקודית הקשורה לעיסוקו כמהנדס תוכנה.