על פקיד השומה לנקוט בגישה חקרנית, אך גישה חקרנית אין פירושה גישה חשדנית

המערער טוען כי הינו זכאי להטבת המס כתושב העיר עכו, מאחר והתגורר בתקופה הרלבנטית עם אביו ז"ל, במהלך תקופה בה היה פרוד מאשתו. מנגד, עמדת המשיב, פקיד שומה עכו (להלן – המשיב) היא כי המערער אינו זכאי להטבת המס מאחר ולא היה תושב העיר עכו בתקופה הרלבנטית, אלא התגורר בעיר רחובות עם אשתו ושתי בנותיו. לחילופין, טוען המשיב כי למערער, לכל הפחות, "מרכז חיים כפול" , שכן היתה לו אפשרות להתגורר ברחובות בבית בו התגוררו אשתו ובנותיו או בשדרות בבית אמו, בסמוך למקום עבודתו, וכי אפשרות זו נוצלה על ידי המערער ודי בכך כדי לקבוע כי אין בסיס בדין למתן הטבת המס.האם זכאי המערער, מר יעקב דוד (להלן – המערער) להטבת המס לפי סעיף 11(ב)(3)(ד) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א – 1961 (להלן – הפקודה), בשנות המס 2011-2012 (להלן – התקופה הרלבנטית), כתושב העיר עכו? זוהי המחלוקת הנטושה בין הצדדים בערעור זה.

העובדות הנוגעות לענייננו:

1. המערער הוא תושב ישראל, נולד וגדל בעיר עכו, נשוי ואב ל- 2 בנות קטינות. הוריו של המערער היו פרודים, כאשר אמו של המערער מתגוררת בעיר שדרות ואילו אביו המנוח של המערער התגורר, עד פטירתו ביום 20.1.2015, ברחוב יוסף גדיש 6 בעכו.
2. בבעלות המערער ואשתו דירת מגורים ברחוב שלום הגליל 14 בעכו, בה התגוררו עד תחילת שנת 2011. החל מיום 1.6.2011 הושכרה דירת המגורים של בני הזוג לשוכרים, ה"ה אזולאי אלי וגלית (להלן – השוכרים). הסכם השכירות צורף כנספח ג' לתצהירה של המפקחת, גב' אסתר סטרולוביץ (להלן – המפקחת).
3. לטענת המערער בסוף שנת 2010 עלו נישואיו על שרטון וסכסוך חריף פרץ בינו לבין אשתו, במהלכו אף הוצא נגדו צו הרחקה מן העיר עכו והוא עבר להתגורר בביתה של אמו בעיר שדרות.
4. בתקופה בה התגורר אצל אמו בשדרות, עלה בידי המערער למצוא עבודה כמנהל ייצור במפעלי מתכת ש. כהן בע"מ (להלן – המעסיק). הסכם עבודה אישי בין המעסיק לבין המערער נחתם ביום 20.7.2011 (צורף כחלק מנספח י"א לתצהיר המפקחת), כאשר על פי נספח א' להסכם העבודה, המגדיר את תנאי ההעסקה, נקבע מועד תחילת ההעסקה מוקדם להסכם, ליום 30.3.2011. כמו כן נקבע כי המעסיק יעמיד לרשות המערער רכב חברה, אשר המעסיק יישא בכל ההוצאות הקבועות והשוטפות הכרוכות ברכב ובשימוש בו, והמערער יישא בעלות שווי המס של הרכב. על מועד תחילת ההעסקה ניתן להיווכח גם מתלושי השכר של המערער לשנת 2011 אשר צורפו כנספח י"ב לתצהיר המפקחת.

            עם זאת, המערער טוען כי זמן קצר לאחר שעבר להתגורר בביתה של אמו, נתגלעו מחלוקות בינו לבין אמו אשר לא אפשרו לו להמשיך להתגורר עמה, והוא נאלץ לעבור להתגורר עם אביו המנוח ברחוב יוסף גדיש 6 בעכו, ושם התגורר עד לחודש דצמבר 2012.

5. המערער טוען כי במהלך התקופה ששהה המערער בהרחקה מהעיר עכו והתגורר אצל אמו בשדרות – החל בהליך גירושין מאשתו.

            ביום 5.1.2011 הגישו המערער ואשתו בקשה משותפת לגירושין שהוגשה לבית הדין הרבני האזורי בחיפה (העתק הבקשה לגירושין צורף כחלק מנספח ב' לתצהיר המערער). המערער ואשתו אף הוזמנו לדיון בבית הדין הרבני בעניין אישור הסכם גירושין ליום 27.1.2011 (ההזמנה לדיון צורפה אף היא כחלק מנספח ב' לתצהיר המערער).

6. בין המערער לאשתו נחתם ביום 24.2.2011 הסכם גירושין – נספח ב' לתצהיר המערער (להלן – הסכם הגירושין). לטענת המערער, לאחר שנחתם הסכם הגירושין – לא הוגש ההסכם לבית הדין הרבני, וזאת מכיוון שמעורבות של מספר בני משפחה הביאה לכך שהוא ואשתו החליטו להשהות את החלטתם להתגרש.

המערער ואשתו חתמו ביום 14.3.2011 על "הסכם פשרה" (להלן – הסכם הפשרה) לפיו הוסכם כי יחיו בנפרד לתקופה בלתי מוגבלת, אשר תסתיים בהחלטה והסכמה של שני הצדדים, או אז יפעלו למען שלום בית. העתק "הסכם הפשרה" צורף אף הוא כחלק מנספח ב' לתצהיר המערער.

במסגרת הסכם הפשרה הוסכם כי אשתו של המערער תעתיק את מגוריה ומגורי הבנות למרכז הארץ, למקום לפי בחירתה וללא כל זכות הסתייגות מצד המערער בעניין זה, ואילו המערער יתגורר במקום לפי בחירתו, כאשר לאשתו לא תהא כל זכות הסתייגות בעניין זה (סעיפים 1 ו- 2 להסכם הפשרה). הוסכם כי דירת המגורים של בני הזוג בעכו תושכר, ודמי השכירות יועברו במלואם למערער על מנת שיוכל לשלם את מגורי האישה והבנות ולאישה, עד לסך מקסימלי של 4,500 ₪ ולאישה לא תהא כל זכות בדמי השכירות. עוד הוסכם כי המערער יישא בכל התשלומים הנלווים בדירה בה תתגוררנה האישה והבנות, לרבות חשמל, ארנונה, טלפון ומכשירים ניידים שבבעלות הבנות (סעיפים 7.1 ו- 8 להסכם הפשרה).

בהסכם הפשרה נקבע גם כי הצדדים ידונו אחת ל- 3 חודשים על מצב הזוגיות ויקבלו החלטות לגבי עתידם, בשים לב לעובדה כי קיים ביניהם הסכם גירושין ולאף צד לא תהא זכות להפר אותו ובמידת הצורך ולפי בקשת אחד הצדדים ימומש הסכם הגירושין (סעיף 10 להסכם הפשרה).

7. יצוין, כי בהסכם הפשרה נרשמו בסייפת ההסכם כתובות הצדדים, כאשר כתובתו של המערער נרשמה ברחוב יוסף גדיש 6/2 בעכו וכתובתה של האישה נרשמה ברחוב הר אביטל 3 ברחובות.
8. עובדה רלבנטית נוספת היא כי רווחה כלכלית לא היתה מנת חלקם של המערערת ואשתו במהלך נישואיהם. שני בני הזוג היו שקועים בחובות ונפתחו נגדם מספר תיקים בהוצאה לפועל (ראו נספחים ד'1 ו- ד'2 לתצהיר המערער). בשלב מסוים הוכרזו המערער ואשתו כחייבים מוגבלים באמצעים ובמצב דברים זה לא היתה בידם אפשרות להחזיק חשבון בנק. על כן, נטען כי אביו המנוח של המערער פתח עבורם חשבון בבנק הדואר אליו הופקדו משכורות בני הזוג, אשר שימשו אותם לצרכי מחייתם, לרבות אלו שנקבעו במסגרת הסכם הפשרה.
9. המערער טען כי התגורר עם אביו ברחוב יוסף גדיש 6 בעכו מחודש מאי 2011 ועד חודש דצמבר 2012, מועד בו יושרו ההדורים בינו לבין אשתו והוא חזר להתגורר עמה יחד בדירה השכורה ברחובות.
10. המערער קיבל את הטבת המס לפי סעיף 11 לפקודה כתושב העיר עכו בשנת 2011, וזאת באמצעות המעסיק. ביחס לשנת 2012 הגיש המערער בקשה להחזר מס בהיותו תושב עכו (נספח א' לתצהיר המפקחת). בעקבות בקשתו להחזר מס לשנת 2012 נתבקש המערער להגיש דוח לגבי שנת המס 2011, אשר הוגש על ידו ביום 16.9.2013 (נספח ב' לתצהיר המפקחת).
11. בקשתו של המערער להחזר מס נדחתה והוצאה לו שומה בשלב א' ביחס לשנים 2011-2012, במסגרתה נשללה ממנו הטבת המס. השגה שהוגשה על ידי המערער נדחתה על ידי המפקחת, אשר קבעה כי אינו זכאי להטבת המס מאחר ולא הוכיח כי התגורר בעכו בתקופה הרלבנטית.