על"ח 9783-11-15

1.לפני ערעור על החלטה מיום 29.6.2015 של ועדת הערר לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959, אשר קבעה כי המערער סירב לעבודות אליהן הופנה ביום (להלן – הוועדה).

2. ואלה העובדות הצריכות לעניין:

א.המערער בן 36 רשום אצל המשיב במחלקת אבטלה מספטמבר 2013.

ב.למערער הוצעה עבודה מתאימה בת"א, אולם המערער לא הגיע לראיון העבודה.

ג.למערער נרשם סירוב בגין אי ההתייצבות לראיון עבודה בסביבות שנת 2013.

ד.9 חודשים לאחר שנרשם הסירוב, הגיש המערער תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות שהועברה לבין הדין לעבודה. זאת עוד בטרם פנה התובע לוועדת הערר.

ה.בהמלצת בית הדין נשלח המערער לוועדת הערעור שהתקיימה ביום 29.6.15.

ו.וועדת הערעור קבעה כדלקמן:

"הוועדה סבורה כי בצדק ניתן לו הסירוב. העורר בחר שלא להגיע לראיון העבודה למרות שמדובר בעבודה בתל אביב ואשר אינה רחוקה מידי ממקום מגוריו. העורר יכול היה לפחות להופיע לראיות העבודה ושם אולי היה מקבל פתרונות נסיעה למקום העבודה. הערר נדחה".

ו.המערער הגיש את הערעור לבית הדין ביום 4.11.15.

תמצית טענות הצדדים

3.המערער טען כי יש לו בעיה לעבוד בת"א מאחר שמרבים לעצור אותו בעיר ולכן סירב להצעת העבודה. עוד טען כי הגיש את הערעור באיחור לאור פגרת בתי המשפט והחגים ולאחר שמזכירות בית הדין אמרה לו כי הפגרה והחגים לא ייחשבו לו במניין הימים.

4.המשיב טען כי המערער סירב לצאת לעבודה, לא התייצב לראיון ולא יצר קשר עם המעסיק זאת לאור טענתו לעניין המרחק ממקום מגוריו. אי לכך יש לראות בסירוב כמוצדק ולדחות את הערעור.