על"ח 9695-05-15

1.לפניי ערעור על החלטת ועדת הערר לעיצומים הכספיים של משרד הכלכלה (להלן: "הוועדה") מיום 2.4.2015 אשר דחתה את הערר על החלטת הממונה מחוז תל אביב והמרכז - משרד הכלכלה (להלן: "הממונה") מיום 17.2.2015.

2.מדובר בערר שהוגש על פי סעיף 18 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן: "החוק") על החלטת הממונה אשר דחתה את בקשת המערער לביטול העיצום הכספי שהוטל עליו ולחילופין להפחתת שיעורו, מאחר שזו הוגשה באיחור.

3.התשתית העובדתית כפי שעולה מהחלטת הוועדה:

א.ביום 5.8.2013 שלח המשיב למערער בדואר רשום הודעה על כוונת חיוב בסך 70,140 ₪ (להלן: "ההודעה על כוונת חיוב"), בשל הפרת הוראה המנויה בפריט 10 בחלק ג' לתוספת השניה לחוק – אי תשלום שכר מינימום על ידי מעביד לנער, בניגוד להוראות סעיף 16 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987 (להלן: "חוק שכר מינימום"), לגבי שני עובדים.

ב.על פי אישור המסירה של דואר ישראל (להלן: "אישור המסירה") ההודעה על כוונת החיוב נמסרה ביום 12.8.2013, בכתובת רח' הקוקיה 40 דירה 1, ראשון לציון. באישור המסירה צוין כי "בהעדר הנמען, נמסר דבר הדואר למי שגר עמו בבית ונראה שמלאו לו 14 שנים ומעלה". שם מקבל דבר הדואר המופיע על גבי אישור המסירה הוא "עודד אוזברמן".

ג.בהתאם לאמור בסעיפים 3 ו- 4 להודעה על כוונת חיוב, המערער היה רשאי לטעון את טענותיו בפני המשיב בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההודעה. אם לא עשה כן הפכה ההודעה לדרישת תשלום עיצום כספי והתאריך האחרון לתשלום היה 24.09.2013. ברם, המערער לא הגיש טענותיו למשיב במועד ולא שילם את העיצום הכספי.

ד.ביום 27.01.2015 עוקל רכבו של המערער על ידי רשות האכיפה והגבייה בשל אי תשלום העיצום הכספי.

ה.ביום 17.02.2015 פנה המערער למשיב בבקשה לביטול העיצום הכספי ולחילופין להפחתת שיעורו (להלן: "בקשת הביטול").

ו.ביום 17.2.2015 דחה המשיב את בקשת הביטול מאחר שזו הוגשה באיחור של כשנה וחצי מהמועד הקבוע בחוק, בלא שנמצא טעם מיוחד להארכת המועד להגשתה. מכאן הערעור שלפניי.