על"ח 8242-09-15

1.על המערערת הוטל עיצום כספי מופחת בסך של 21,444 ₪ בגין הפרת הוראה של אי תשלום שכר מינימום ע"י מעסיק לעובד, וזאת מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה התשע"ב 2011 (להלן: "החוק").

המערערת הגישה ערר על ההחלטה להטיל עליה את העיצום הכספי, ובמקביל ביקשה לעכב את ביצוע תשלומו של העיצום עד להכרעה בערר.

ביום 07/06/15 התכנסה ועדת ערר מכוח החוק (להלן: "הוועדה"), דנה בבקשה לעיכוב הביצוע והחליטה לדחותה.

מכאן ערעור זה.

2.עיון בהחלטת הוועדה מושא ערעור זה מראה כי זו הושתתה על השיקולים והנימוקים הבאים –

א.ההלכה היא כי הזוכה זכאי למימוש זכייתו, ועיכוב ביצוע הוא החריג.

במקרה זה לא התרשמה הוועדה שמדובר בנסיבות חריגות המצדיקות עיכוב הביצוע.

ב.הוועדה לא התרשמה שסיכויי הערר להתקבל גבוהים.

ג.המערערת-המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית מספקת להוכחת טענותיה בדבר הנזקים הבלתי הפיכים שייגרמו לה ככל שישולם העיצום, וגם לא הוגש תצהיר לתמיכה בבקשה.

משכך לא הוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערת.