על"ח 5594-07-16

לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, (להלן: "החוק") על החלטת ועדת הערר שליד שרות התעסוקה מיום 30.5.16 (להלן: "הוועדה").

הוועדה דחתה את עררו של המערער וקבעה, כי המערער, אשר הופנה לעבודה במאפיית אחדות, אמנם הגיע למקום העבודה אך זאת בהופעה לא ראויה (מכנסים קצרים וסנדלים), דבר אשר מלמד על כך שהמערער ניסה להכשיל את קבלתו לעבודה, שכן, באותו יום נקבע כי המערער יחל את עבודתו, אך בחר עם זאת להגיע עם חגורת גב, באופן המלמד כי יהיה לו קושי לבצע את עבודתו. עוד קבעה הועדה, כי התרשמה שהמערער התנהל עם המעסיק בווכחנות ובאופן העולה כדי הכשלה עצמית, דבר אשר מהווה סירוב מפורש לקבלת העבודה. הועדה אף דחתה את כל טענותיו המקדמיות של המערער וקבעה, כי לעניין אי הצגת טופס רישום הסירוב, הרי המערער ידע והבין היטב כי נרשם לו סירוב ואף הגיש ערר מפורט, וכי לעניין אי הצגת תיעוד השיחה עם המעסיק, הרי שגם זה נרפא לאחר שתיעוד השיחה במייל הוצג למערער במהלך הדיון, וזאת לשביעות רצונו.

תמצית טיעוני המערער: 

• רישום הסירוב למערער מהווה הפרה בוטה של החובה החוקית המוטלת על המשיב לאכוף את חוקי המגן של העובדים ולהגן על דורשי העבודה מפני הפרת זכויותיהם ע"י המעסיקים, ובמקרה דנן, רישום הסירוב מהווה אף שימוש בסמכויות המשיב כדי לכפות על עובדים לקבל הצעות עבודה הפוגעות בזכויותיהם.

• דיוני ועדת הערר התנהלו תוך הפרת זכותו של המערער להליך הוגן, בכך שהתעלמו מהעובדות וההחלטות הסובייקטיביות, בטענה כי הדברים התנהלו לשביעות רצונו של המערער, וזאת תוך התעלמות מחוקי העבודה ובכך, נפגעה יכולתו של המערער להתגונן בפני החלטת הועדה.

• למערער מגבלה רפואית שנקבעה ע"י ועדת הכושר וזאת לעבודה עם הרמה של עד 15 ק"ג ללא מאמץ חריג, ומגבלה זו מתירה למערער לסרב לעבודה, אך המערער בחר לא לסרב לה. עם זאת, הרי מלכתחילה אסור היה לשלוח את המערער לעבודה שיש בצידה מאמץ, ועל כן, החלטת המשיב לרשום למערער סירוב הינה בטלה בהיותה מנוגדת להוראות החוק.

• במקרה דנן, המשיב החליט לרשום סירוב למערער וזאת על אף שלא סירב לקבל את העבודה, ומבלי לבדוק האם טענת המעסיק לכפות על המערער רכישת ציוד מגן מנוגדת להוראות החוק, והאם ההצעה כאמור היא בגדר עבודה מתאימה.

תמצית טיעוני המשיב :