על"ח 52962-04-15 אלבאום נ' שרות התעסוקה / תל אביב

לפנינו ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, (להלן: "החוק") על החלטת ועדת הערר שליד שרות התעסוקה בת – ים מחוז דן מיום 26.4.15 (להלן: "הועדה"), אשר החליטה לדחות את ערר המערערת כנגד ההחלטה לרשום לה "סירוב" לקבל עבודה כקופאית.

הוועדה דחתה את ערר המערערת וקבעה, כי:

"העוררת קיבלה הפנייה לעבוד כקופאית ולא הסכימה לעבוד בעבודה רגילה. העוררת הכשילה את עצמה בראיון ולכן הסירוב נרשם לה בצדק"

תמצית טיעוני המערערת:

המערערת משנת 2007 עד שנת 2014 ניהלה עסק עצמאי אשר נסגר כתוצאה ממחלוקת שהסתבכה והגיע לפסים משפטיים. לטענת המערערת, בגין תסבוכת זו סגרה את העסק העצמאי שלה בשנת 2014 והשתמשה בחסכונותיה על מנת לייצג את עצמה ולנהל את תיקיה המשפטיים . במשך שנת 2014 למרות שלא עבדה כלל , לא חתמה בלשכת התעסוקה כי לא יכלה לעבוד נוכח עיסוקה בניהול התיקים המשפטיים. לאחר שנטל התעסוקה בתיקים המשפטיים פחת וחסכונותיה אזלו הגישה בקשה לסיוע מהמדינה. משכך קיבלה גמלת הבטחת הכנסה מחודש 2/15 ובמקביל נרשמה בלשכת התעסוקה כמבקשת עבודה. לטענת המערערת יידעו אותה כי היא חייבת לעבוד בכל עבודה ולכן הודיעה לנציגת לשכת התעסוקה כי תפנה לעבודה כקופאית אולם תחפש עבודה שמתאימה יותר לכישוריה. ביום 25.3.15 הפנתה אותה הגב' אולגה מלשכת התעסוקה למפגש מעסיקים למשרת קופאית ביום 26.3.15 בשעה 9.00. אולם המערערת לא יכלה להגיע בשעה זה הואיל והיה לה דיון משפטי ( צורף הזימון לדיון כנספח 2 לערר) . המערערת הגיעה במועד מאוחר יותר לכתובת ששלחו אותה – רחוב בלפור 82 בת –ים, אולם נוכחה לדעת כי מדובר במשרד כוח אדם. שם סיפרה למתאמת כי היה לה עסק עצמאי וכי יש לה ניסיון רב בשיווק ומכירות ושאלה אותה האם יש לה משרות שמתאימות לה יותר בתחום שיווק ומכירות. בתגובה לכך המתאמת כעסה מאד והתרגזה עליה וצעקה עליה ואף דיברה ברוסית עם הנציגה מלשכת התעסוקה. לאחר מכן לטענת המערערת ביקשה שתפנה אותה לעבודה בתור קופאית, אך היא סרבה. כמו כן המערערת כתבה מכתב באותו יום ללשכת התעסוקה (נספח 3 לערר) וחזרה על טענותיה.

תמצית טענות המשיב

לטענת המשיב המערערת בת 44 ללא מגבלות רפואיות ואמורה לצאת לכל עבודה. המערערת הופנתה ביום 25.3.15 לעבוד כקופאית ברשת מזון. בסיום הריאיון כתבה המעסיקה "נמצאת מתאימה" ובהמשך: " לגברת היה עסק פרטי, טוענת שלא מתאים לה לעבוד כקופאית. תוקפנית וחוצפנית" ועל כן נרשם הסירוב. לאור העובדה כי המערערת סירבה לעבוד כקופאית לאחר שכבר נמצאה כמתאימה, התקבלה לעבודה והתבקשה להתחיל לעבוד, הסירוב נרשם כדין ולכן יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה 

חוק הבטחת הכנסה , התשמ"א-1980 אינו מזכה מבוטח בגמלת הבטחת הכנסה מבלי שהתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד, ועל המבוטח לעשות מאמץ סביר, בתום לב, לעבוד ( ר' דב"ע נג/3-91, מוחמד אבו ג'אמע נ' שירות התעסוקה [פורסם בנבו] פד"ע כג' 297), ונקבע כי "הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה." (ר' דב"ע נז/ 91-7 משייב נ' שרות התעסוקה, [פורסם בנבו] עבודה ארצי, כרך ל(2) 38).

בית הדין הארצי לעבודה פסק בסוגיה זו כי :

"אין ליתן תשובה חד משמעית מהו הדיבור "סירוב" לקבל עבודה", הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, עת  ברור שהוצעה עבודה מתאימה - יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה". (ר' דב"ע מא/91-3; מאיר אוזיאס נ' שירות התעסוקה, [פורסם בנבו] פד"ע יג 65).